בג"ץ 9857/04 סמר מנסור -סמאווי נ. שר הפנים

1.בפני בקשה לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך באיחוד משפחות בין העותר מס' 2, אזרח ירדני, לבין העותרת מס' 1 אשתו, אזרחית ישראלית, והעותרת מס' 3 בתו, בעלת אזרחות כפולה. בהחלטה מיום 30.1.05 נמחקה העתירה. נותרה שאלת החיוב בהוצאות.

2.בבקשה נטען כי בקשתו של העותר לאיחוד משפחות לא טופלה, וזאת בשל הטענה כי אין אישור לבצע אחוד משפחות ממדינות ערב. בהמשך, אף בקשתו להיכנס על מנת ליתן שירותי דת נדחתה, מן הטעם שלא ניתן לבקש את אותה בקשה משני טעמים שונים. בסופו של דבר הגישו העותרים את עתירתם ביום 1.11.04, וכבר ביום 26.1.05 הגישו בקשה למחוק את העתירה ולחייב את המשיבים בהוצאות, וזאת מן הטעם שהמשיבים הסכימו לשנות את עמדתם העקרונית לגבי איחוד משפחות ממדינות ערב, ולדון בבקשה לגופה. עם זאת, שינוי מדיניות זה נעשה, לפי הנטען, רק בשל הגשת העתירה, ולפיכך יש לחייב את המשיבים בהוצאותיה. המשיבים לא הכחישו מי מן הטענות האמורות לעיל של העותרים, והשאירו את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

3.לאחר עיון בעתירה ובבקשה, נראה אכן כי מתקיימים התנאים שבדין לשם חיוב בהוצאות, בייחוד נוכח שינוי המדיניות שבא בעקבות הגשת העתירה. העותרים מיצו את סעדיהם טרם פנייה לבית-משפט זה ואין טענה נוגדת באשר לדרך בה פעלו או האופן בו נוהל ההליך מטעמם. התוצאה היא אפוא כי המשיבים יחובו בהוצאות העותרים בסך 1,629 ₪, וכן בשכר טרחת עורך-דין בסך של 15,000 ₪ בשים לב להיקף העתירה מזה, ולעובדה שלא נתקיים דיון בהליך, מזה. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.