פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
9861/05 - ה'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. איימן
מוחמד שחאדה איוב
2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בבקשת העותר כי המשיב יוסיף את שם העותר למרשם התושבים, ובכך יתקן טעות שנפלה, לכאורה, במרשם זה. העותר מס' 1 טוען כי עתירתו הייתה מיותרת מראש, שכן היו בידו כל המסמכים הנדרשים, ורק הגשת העתירה היא שזרזה את המשיב לפעול כנדרש. לפיכך נטען כי על המשיב לשאת בהוצאותיו.
2.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, מצב עניינו של העותר ערב הגשת העתירה לא איפשר היענות לעתירתו, שכן רק לאחר הגשת העתירה, ולאחר שהתקבלה פניה מתאימה מהרשות הפלסטינית, ניתן היה לקדם העניין. נטען עוד כי הנוהל הוא שהעותרים הם שפונים לרשות הפלסטינית בבקשות מעין אלו, ובמקרה זה, אך לפנים משורת הדין, ביצע המשיב בעצמו את הפנייה. עוד נטען כי הנסיבות העובדתיות בהליך, שעניינן היות העותר תושב ירדן אשר מרכז חייו שם, מלמדות כי עניין הבקשה לא היה תיקון טעות טכנית, אלא מתן הכרה מהותית במעמדו. רק בהמלצת בית המשפט ולפנים משורת הדין טופל עניינו של העותר כפי שטופל. לפיכך, לא ניתן לומר כי הסעד של "תיקון טעות" ניתן לעותר, וממילא כי העתירה נתקבלה. מכאן גם, לטענת המשיב, נשללת הזכאות להוצאות.
3.לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לחיוב בהוצאות, להידחות. אכן, עמדות הצדדים לגוף העתירה נותרו עד לעת הזו – לאחר מחיקתה – מנוגדות. בעוד שהעותרים רואים בעניין דבר טכני שניתן היה לתקנו ללא קושי ותוך מענה מהיר וברור לבעיית הרישום, טוען המשיב כי המדובר בעניין מהותי, שלא הוסדר מפורשות בהסכם הביניים ושפתרונו בא לבסוף רק בהמלצת בית המשפט ולפנים משורת הדין, ולמעשה לא היו העותרים זכאים לסעד מלכתחילה. בשים לב למחלוקת זו, על גזרותיה, יש להדגיש כי הבקשה שלפני עניינה חיוב בהוצאות העותרים למרות מחיקת העתירה, ולא הכרעה בשאלה המשפטית והעובדתית שהתעוררה בעתירה. במצב הדברים שלפני, שעה שהסעד נתקבל אמנם ואין הכרעה של בית המשפט בעניין העמדות השונות, שומה על העותרים להראות כי הגשת העתירה היתה מוצדקת והביאה לקבלת הסעד. נטל זה לא הורם לדידי בנסיבות מקרה זה. המשיב לא חזר בו מעמדתו העקרונית, כפי שהובעה בכתבי בית הדין, ובה בעת פעל כפי שהתחייב לפעול עקב הדיון שנערך, ולא כפי שהעותרים טענו שעליו לפעול מלכתחילה. במצב דברים זה, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, לא מצאתי מקום לחייב המשיב בהוצאות והבקשה נדחית.
ניתנה היום, ז' באדר התשס"ו (7.3.06).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם