בג"ץ 9875/04 עיריית קרית אתא נ. המועצה הארצית לתכנון ובניה

ביום 1.11.04 הוגשה העתירה שבפנינו והסעד המבוקש בה היה כי ישיבת המשיבה תדחה וכי יינתנו לעותרת 45 ימים בכדי להכין את הופעתה להשמעת טענות בפני המשיבה. לעתירה נלוותה בקשה לסעד ביניים למנוע את הישיבה האמורה, אשר היתה קבועה ליום 2.11.04. בעת הגשת העתירה לא ראיתי ליתן את צו הביניים ולמנוע התכנסותה של המועצה הארצית לתכנון ובניה.

נוכח הזהות בין סעד הביניים לבין הסעד העיקרי המבוקש בעתירה, התייתר למעשה הצורך לדון בה. אף על פי כן התבקשה תגובת העותרת לשאלה האם עומדת היא על עתירתה. תגובה זו לא הוגשה במועד שנקבע לכך, אלא רק ביום 12.12.04, ובה ציינו באי-כוח העותרת כי עומדים הם על עתירתם וכי לא עלה בידם להגיש תגובתם במועד, כיוון שטרם קיבלו את נוסח החלטת המשיבה ואת פרוטוקול הדיון. יצוין כי הטעם האמור אינו מצדיק איחור בהגשת ההודעה לבית המשפט ומכל מקום אינו מצדיק הותרת העתירה על כנה. ככל הנראה נתקבלה במועצה החלטה שאינה מניחה את דעת העותרת ועולה מתגובתה כי היא סבורה שלא ניתנה לה הזדמנות לטעון בפני המשיבה, ויש בכוונתה להעלות טענות אלה במסגרת העתירה.

אין בטעם האמור כדי להצדיק הותרת העתירה על כנה.

טענות העותרת נוגעות לתקיפת החלטת המשיבה לגופה ואין בינן לבין הסעד המבוקש בעתירה מאום.

אשר על כן, דין העתירה להדחות על הסף. ככל שלעותרת טענות כנגד ההליך שהתקיים בפני המשיבה, טענותיה שמורות לה.

העתירה נדחית.