בג"ץ 9926/17 ברוך אבני נ. כב' השופטת גלית ציגלר

השופט ג' קרא:

1.

בעתירה דנן מבקש העותר כי יוצא צו על תנאי המורה למדינה לבוא וליתן טעם מדוע הדיונים בעניינו של העותר הועברו מבית משפט השלום בנתניה לבית המשפט המחוזי בחיפה, ומדוע ימשיכו להתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה, וכן להורות על ביטול החלטתה של המשיבה 1 לקיום הדיונים בבית משפט השלום בנתניה.

2.

ביום 18.1.2014 הוגש נגד העותר כתב אישום בבית משפט השלום בנתניה. שמיעת ההוכחות בהליך החלה בחודש אוקטובר 2015, בפני המשיבה 1. ביום 30.9.2016 מונתה המשיבה 1 כשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בחיפה. לאחר המינוי האמור, שמיעת ההוכחות בתיק הפלילי בעניינו של העותר המשיכה להתנהל בבית משפט המחוזי בחיפה, בכובעה של המשיבה 1 כשופטת בית משפט השלום. ביום 2.3.2017 הגיש העותר בקשה לקיים את הדיונים בבית משפט השלום בנתניה, וביום 12.3.2017 קבעה המשיבה 1 כי הדיון יתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה, וזאת מטעמי יעילות.

3.

ביום 20.11.2017 הורשע העותר במיוחס לו בכתב האישום, והמועד לטיעונים לעונש נקבע ליום 31.1.2018. לאחר שניתנה הכרעת הדין, ובמהלך הדיון, טען העותר כי הוא סבור שיש לשמוע את הטיעונים לעונש במחוז מרכז. בהמשך לכך קבעה המשיבה 1 כי הפרקליטות תשקול את בקשת הסניגור, ותודיע את עמדתה תוך 7 ימים. ביום 20.11.2017 מסרה הפרקליטות כי היא מתנגדת לשינוי המותב לצורך שמיעת הטיעונים לעונש, ולגישתה יש לקיים את הדיון בפני המותב אשר מכיר את התיק על בוריו, מאחר ששמע את העדים ונתן את הכרעת הדין המפורטת. ביום 21.11.2017 נדחתה בקשתו של העותר.

4.

ביום 20.12.2017 הוגשה העתירה דנן, בה נטען כי החלטת המשיבה 1 ניתנה בחוסר סמכות, ללא הצדקה עניינית, וללא שניתנה הסכמת נשיא בית המשפט בחיפה לקיום הדיון במחוז חיפה. העותר טוען עוד כי הוא נתן את הסכמתו לקיום הדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה פעם אחת בלבד, כאשר הוא נדרש להעיד עד מטעמו בדרך של היוועדות חזותית (וידאו קונפרנס), לאחר שהן בבית משפט השלום בנתניה והן בבית משפט המחוזי מרכז-לוד לא עמדה האפשרות להעדת העד באופן האמור.

5.

המשיבים טוענים מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענתם, העתירה נגועה בשיהוי ניכר ובחוסר ניקיון כפיים, מאחר ומאז הגשת בקשתו של העותר לקיום הדיונים בבית משפט השלום בנתניה בחודש מרץ 2017 והחלטת המשיבה 1 מיום 12.3.2017 שדחתה את בקשתו, העותר לא פנה בבקשה נוספת, וזאת עד לאחר מתן הכרעת הדין בעניינו. לגופם של דברים, נטען כי יש לדחות את טענות העותר ביחס לחוסר הסמכות וזאת מאחר ובהתאם להוראות סעיף 15(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) בסמכותה של המשיבה 1 להמשיך ולסיים הליך משפטי שהחל בפניה בכובעה כשופטת בבית משפט השלום בנתניה. כמו כן, באפשרותה לקיים את הדיונים בחיפה, בכפוף לקבלת הסכמתו של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה – שאכן התקבלה בהתאם להוראות סעיף 44(ב) לחוק בתי המשפט.

6.

לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, נוכח השיהוי שנפל בהגשתה.

7.

הדיונים בתיק בעניינו של העותר הועברו לבית המשפט המחוזי בחיפה כבר בהחלטת בית המשפט שניתנה ביום 9.11.2016, נוכח צרכי הדיון וכפי שהעותר עצמו מציין – בהתחשב בבקשת העותר להעדת עד מטעמו באמצעים טכניים שלא נמצאו בבית משפט השלום בנתניה, או בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. עד ליום 2.3.2017 העותר לא הביע התנגדות לקיום המשך הדיונים בבית המשפט המחוזי בחיפה. אף לאחר שהתקבלה החלטת בית המשפט ביום 12.3.2017 לפיה יתקיימו הדיונים בבית המשפט המחוזי בחיפה מטעמי יעילות – העותר לא הביע כל התנגדות וזאת עד לאחר מתן הכרעת הדין, ביום 20.11.2017. בנסיבות אלו העתירה דנן, שהוגשה רק ביום 20.12.2017 – הוגשה בשיהוי ניכר.

8.

די באמור לעיל כדי להביא לדחיית העתירה על הסף, ומשכך, אף אין מקום להידרש לבחינת הטענות לגופן, והעתירה נדחית בזאת. אני מחייב את העותר בהוצאות המשיבים בסך של 3,500 ש"ח.