החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 9943/07 עמותת צליאק בישראל נ. שרת החינוך -פרופ' יולי תמיר

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הוצאות בעתירה שנמחקההחלטה בשאלת חיוב המשיבים בהוצאות לאחר מחיקת עתירה בבג"ץ

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה את בקשת העותרות לחייב את המשיבים בהוצאות לאחר מחיקת עתירה בדבר אספקת ארוחות נטולות גלוטן לילדים חולי צליאק. נקבע כי ניסיונות המשיבים למצוא פתרון החלו עוד לפני הגשת העתירה, והפתרון נמצא בלא קשר מספיק אליה. לפיכך לא הוכח כי הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד.

העובדות

העתירה עסקה בבקשה לאכוף חוק ארוחה חמה לתלמיד במוסדות חינוך לטובת ילדים חולי צליאק. המשיבים הודיעו על הסכם לאספקת ארוחות לילדים בעלי רגישויות מיוחדות, ובעקבות כך נמחקה העתירה והשאלה הועברה להכרעה בהוצאות. ניסיונות המשיבים למצוא פתרון החלו עוד לפני הגשת העתירה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לחייב את המשיבים בהוצאות העותרות לאחר מחיקת העתירה בשל יתור?
  2. 2.האם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד המבוקש באופן שמצדיק חיוב בהוצאות?

הלכות

  1. 1

    הכללים לחיוב בעל דין בהוצאות בעתירה נקבעו בפסיקה, ולפיהם יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם הזדרז העותר ומיצה הליכים, האם היה שיהוי, והאם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד.

    ״על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הגשת העתירה לא הובילה לקבלת הסעד המבוקש, שכן פתרון מעשי נמצא בלא קשר מספיק להגשתה, ולכן אין הצדקה לחיוב המשיבים בהוצאות.

    ״משנמצא הפתרון המעשי – בלא קשר מספיק להגשת העתירה – נתייתרה העתירה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • מחיקת עתירה
  • צליאק
  • ארוחה חמה לתלמיד
  • שיהוי
  • צידוק בהגשת העתירה
  • סעד

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

9943/07 - ט'

בפני:

כבוד הרשם יגאל מרזל

העותרות:

1. עמותת צליאק בישראל

2. רותם בכר

נ ג ד

המשיבים:

1. שרת החינוך -פרופ' יולי תמיר

2. משרד החינוך

3. מנכ"ל משרד החינוך - הגב' שלומית עמיחי

4. העמותה לתפנית בחינוך מיסודה של קרן רש"י

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

1.

בהליך שבכותרת עולה שאלת חיוב המשיב 2 בהוצאות העותרות. עניינה של העתירה (מיום 21.11.07) היה בבקשת העותרות כי המשיבים 1-3 (להלן: משרד החינוך) יאכפו את חוק ארוחה חמה לתלמיד, התשס"ה-2005 ביחס לכלל התלמידים חולי הצליאק במערכת החינוך במוסדות בהם מתקיים מפעל ההזנה תוך מתן מענה ראוי לצרכים התזונתיים המיוחדים של החולים במחלה זו. ביום 22.8.08 הודיעו המשיבים כי יום קודם לכן נחתם הסכם בין המשיבה 4 לחברה מסחרית לאספקת ארוחות לילדים בעלי רגישויות מיוחדות, ובכללן ארוחות נטולות גלוטן, בשנת הלימודים תשס"ט, עם אופציה להארכה לתקופות נוספות (להלן: ההסכם). לאור הודעת העותרים שהוגשה בהמשך לכך (ביום 24.8.08), החליטה כב' הנשיאה ד' ביניש על מחיקת העתירה והעבירה את שאלת ההוצאות להכרעתי.

2.

העותרות משאירות את שאלת ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט, אולם טוענות כי לעתירתן היה תפקיד מכריע בהבאת העניין עליו היא נסובה, לכדי פתרון. רק עקב הדיונים שהתנהלו במסגרת העתירה שינה משרד החינוך את עמדתו המקדמית ביחס להתחייבות כי גם בשנים הבאות יוזנו הילדים בעלי הרגישויות המיוחדות. כמו כן, טוענות העותרות כי ללא העתירה לא היה הנושא מקודם כראוי, כעולה בין היתר מהמועד המאוחר בו נחתם לבסוף ההסכם לו משיבה 4 צד, והמתייחס לסוגיה שבכותרת. לבסוף, מציינות העותרות כי בשנת הלימודים שקדמה להגשת העתירה עשו ככל יכולתן להביא לפיתרון העניין אולם ללא הואיל, וכן כי התמשכותה של העתירה גרמה להן להוצאות ניכרות, בפרט ביחס לתקציבה הכולל של העותרת 1.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ובכלל זה בהתייחסות המשיבים לעניין ההוצאות (הודעתם מיום 24.9.08),

נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. בענייננו, ניסיונות המשיבים למצוא פיתרון שיאפשר אספקת מזון נטול גלוטן לילדים הזקוקים לו במוסדות בהן הופעל מפעל ההזנה, החלו עוד בטרם הוגשה העתירה ונמשכו לאורך התנהלותה. כך עולה, בין היתר, מתגובת משיבה 4 לעתירה. מן החומר שלפני עולה כי המשיבים לא שינו מעמדתם העקרונית בנדון בעיקר בכל הקשור במכרז להספקת הארוחות ותנאיו, אלא שחיפשו עוד קודם להגשת העתירה פתרון מעשי שיאפשר הספקת ארוחות גם לבעלי רגישויות מיוחדות (בתקן GMP ) בלא ייקור ניכר של ההסדר כולו. משנמצא הפתרון המעשי – בלא קשר מספיק להגשת העתירה – נתייתרה העתירה. מסקנתי הינה כי, הגשת העתירה לא הובילה בנסיבות המקרה לקבלת הסעד המבוקש (מה גם שלא נתקבל הסעד במלואו), ועל כן אין בנסיבות המקרה הצדקה לחייב את המשיבים בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ו חשוון

תשס"ט (24.11.2008).

יגאל מרזל, שופט

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בגץ 842/93

הלכות

  1. 1הכללים לחיוב בעל דין בהוצאות בעתירה נקבעו בפסיקה, ולפיהם יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם הזדרז העותר ומיצה הליכים, האם היה שיהוי, והאם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד.
  2. 2הגשת העתירה לא הובילה לקבלת הסעד המבוקש, שכן פתרון מעשי נמצא בלא קשר מספיק להגשתה, ולכן אין הצדקה לחיוב המשיבים בהוצאות.