בג"ץ 9958/02 טרייגרמן אלכסנדר נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ש' טימן) הרשיע את המערער-המבקש - בעבירה של נסיון לשוד וגזר עליו עונש מאסר לתקופה של שלוש וחצי שנים, מתוכן שתי שנים לריצוי בפועל – בניכוי 30 ימי מעצר – והיתרה על תנאי. כפי שעולה מהכרעת הדין, בתמצית, תקף המערער את המתלונן, שהוא עובד מחלקת הגביה בעירית לוד, ריסס את פניו בתרסיס וניסה לחטוף מידיו בכוח, תיק שהכיל מזומנים ושיקים.

המערער ערער על פסק הדין. בגדר הערעור ביקש לעכב את תחילת ריצוי עונשו.

2.בבקשתו ובדיון לפני טען בא כוח המבקש כי סיכויי הערעור על ההרשעה הם טובים. מכל מקום, מצדיקות נסיבותיו האישיות של המבקש – עולה יליד 1977, שלא ריצה עד היום מאסר בפועל (למעט מאסר בכלא צבאי בשל נפקדות), סטודנט באוניברסיטה וכן מחלת אמו – הקלה בעונשו.

3.חוששני שטענותיו של בא כוח המערער בענין ההרשעה אין להן על מה שיסמכו. מלבד עדותו של המתלונן – שעל עיקריה סמך בית המשפט המחוזי – מצא בית המשפט ראיות נסיבתיות אובייקטיביות התומכות בעדותו של המתלונן. כמו כן קבע בית המשפט, יותר מפעם אחת, שאינו מאמין למתלונן. ההרשעה מושתתת, אפוא, על ממצאי מהימנות שאין סיכוי רב שערכאת הערעור תתערב בהם.

עם זאת נראה לי כי לאור תקופת המאסר לריצוי בפועל – שאחרי ניכוי שליש ממנה וכן ניכוי של תקופת המעצר – תעמוד על 15 חודשים, יש הצדקה לעכב את תחילת ריצוי העונש. אכן, אין לשלול את האפשרות שערכאת הערעור תקל בעונשו – שעל פניו אינו חמור – בשל נסיבותיו האישיות.

3.לפיכך אני דוחה את תחילת ריצוי עונשו של המערער עד להכרעה בערעורו. תנאי השחרור והערבויות יעמדו בעינם.