בג"ץ 997/97אסתר אלון נ. בנק אוצר החייל בע''מ

1.ביום 17.8.90, הופקד שיק על סך 44,500 ש"ח משוך על בנק המזרחי בע"מ (להלן:"השיק") בבנק המשיב, לזכות חשבון של חברת סיגנל מחשבים בע"מ (להלן: "סיגנל"). סיגנל הינה חברה בע"מ בבעלות ובהנהלת אריה אלון, בעלה של המבקשת. ביום 19.8.90, על פי בקשת אריה אלון, העביר פקיד הבנק את הסך של 44,500 ש"ח, מחשבון סיגנל לזכות חשבונה של המבקשת. באותה עת הראו רישומי מחשב הבנק כי בחשבון סיגנל מצוי הסכום הנ"ל (ולמעשה רק הסכום הנ"ל או קרוב לו) ואשר מקורו ברישום סכום השיק לטובת חשבון סיגנל. באותו יום העבירה המבקשת את כל הכספים שעמדו לזכותה בחשבון הבנק הנדון לחשבון אחר המתנהל על שמה בבנק הפועלים בע"מ ובשלב יותר מאוחר משכה המבקשת כספים אלה מן הבנק באמצעות רכישת שיק בנקאי. השיק לא נפרע, ובחשבונה של סיגנל בבנק המשיב, נוצרה יתרת חובה בסכום השיק. בעקבות השתלשלות אירועים זו, נקט המשיב בהליכים להחזרת החוב שנוצר, לרבות הגשת תלונה למשטרה, פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד סיגנל, אריה אלון ומפקיד השיק, ואיומים לפתיחת הליכים אזרחיים כנגד המבקשת. בשלב יותר מאוחר, הגיעו המבקשת והמשיב להסכם, על פיו החזירה המבקשת למשיב את הסך של 44,500 ש"ח בצירוף הוצאות שונות, והמשיב ביטל את התלונה במשטרה נגד אריה, והתיימר להמחות למבקשת את זכויותיו בתיק ההוצאה לפועל שנפתח.

2.המבקשת הגישה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (בת.א. 58336/93) תביעה כנגד המשיב, לביטול ההסכם הנ"ל שנכרת בין המבקשת והמשיב ולהשבת הסכומים שהעבירה למשיב על פי ההסכם. את תביעתה בבית משפט השלום ביססה המבקשת על שתי טענות עיקריות: ראשית, כי ההסכם נכרת בכפייה, ועל כן עומדת לה זכות ביטול על פי סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-, שנית, כי המשיב הפר את ההסכם הפרה יסודית, ועל כן עומדת למבקשת זכות ביטול ההסכם.

3.בפסק דינו מיום 13.7.95, דחה בית משפט השלום את טענת המבקשת לכפיה בכריתת ההסכם. וזאת בהסתמך על חומר הראיות שהיה בפניו. הוא הדין באשר לטענת המבקשת כי המשיב הפר הפרה יסודית את התחייבותו להמחות אליה את זכויותיו בתיק ההוצאה לפועל. לפיכך, נדחתה תביעתה של המבקשת בבית משפט השלום.

4.על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורה טענה המבקשת כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום והמסקנות אליהן הגיע. בפסק דינו מיום 15.1.97 דחה בית המשפט את הערעור. בית המשפט ציין, כי הוא לא מצא כל סיבה להתערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, כמו גם במסקנות המשפטיות אליהן הגיע.

5.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתה טוענת המבקשת כי יש ליתן לה רשות ערעור שכן קיימת חשיבות ציבורית מיוחדת ביחסי בנק-לקוח והאמון המלא שהלקוח נותן בבנק, לאור ההיקף הרחב של יחסים אלה. כן טוענת המבקשת כי טעה בית משפט השלום כמו גם בית המשפט המחוזי בקביעת הממצאים העובדתיים. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי טעו הערכאות קמא באי קבלת טענת הכפייה וההפרה היסודית. כן משיגה המבקשת, בפעם הראשונה בפנינו, על הקלות, לפי הנטען, בה קבע בית משפט השלום ממצאים בעלי גוון פלילי המתייחסים אליה, במסגרת ההליך האזרחי.

6.לאחר שעיינתי בחומר המונח בפני, ובטענות המבקשת, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ערעור לבית המשפט העליון ברשות אחרי שכבר נשמע ערעור בזכות בבית המשפט המחוזי, ניתן רק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת לאור אופיין המשפטי או הציבורי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אין זה המקרה שבפנינו. החשיבות נקבעת על פי מהות השאלה העולה ממערכת יחסים, והיקף היחסים הרחב, כשלעצמו, איננו ממלא יסוד זה. טענותיה העובדתיות של המבקשת והמסקנות הנגזרות מהן, כבר נדונו בפני שתי ערכאות, ואין די בהעלאתן שוב בפני בית משפט זה כדי ליתן למבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לא למותר לציין את ההלכה כי ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה אשר שמעה את העדים והתרשמה ממהימנותם (רע"פ 6883/96 סבטלנה בוטושינסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

הבקשה נדחית.