בג"ץ 9979/09יעקב רוזנקרנץ נ. בית המשפט לעניינים מנהליים תל אביב

השופט א' גרוניס:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו בהשגה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים לאחד את הדיון בשתי עתירות שהגיש העותר.

2.

העותר הוא בעל מקרקעין במקווה ישראל, סמוך לכביש תל אביב-רמלה (להלן – המקרקעין). על המקרקעין מצויות מכולות וסככות המשמשות לאיכסון סמרטוטים למטרות מיחזור. בחודש ינואר 2001 פנה העותר למשיבה 4 (להלן – הוועדה המחוזית) בבקשה לקבל היתר לשימוש חורג במקרקעין. העותר ציין, כי הבקשה הוגשה לוועדה המחוזית בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, מאחר והמקרקעין מצויים באזור גלילי. ביום 11.3.07 דחתה הוועדה המחוזית את הבקשה. בעקבות זאת, דחתה המשיבה 2 (להלן – רשות הרישוי) ביום 23.10.07 בקשה שהגיש העותר לקבל רישיון להפעלת עסק במקרקעין, בנימוק שבקשתו להיתר שימוש חורג במקרקעין נדחתה על ידי הועדה המחוזית. לאחר מכן, הגיש העותר ערר למשיבה 3 (להלן – ועדת הערר) על החלטת הוועדה המחוזית. ביום 20.5.08 דחתה ועדת הערר את הערר בנימוק שהיא חסרת סמכות עניינית לדון בו, וכי השגה על החלטת הוועדה המחוזית בעניינו של העותר יש להביא בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. על רקע האמור, הגיש העותר שתי עתירות מינהליות לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב. בעתירה הראשונה (עת"מ 2659/07), שהוגשה עוד קודם להחלטת ועדת הערר, ביקש העותר להשיג על החלטת רשות הרישוי שבאה בעקבות החלטת הועדה המחוזית (להלן – העתירה הראשונה). בעתירה השנייה (עת"מ 2084/08) ביקש העותר להשיג על החלטת ועדת הערר אשר דחתה את עררו של העותר בנימוק של חוסר סמכות (להלן – העתירה השנייה).

3.

בתום דיון שהתקיים ביום 6.9.09 החליט בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) לאחד את הדיון בשתי העתירות. כמו כן המליץ בית המשפט לצדדים על הסדר לפיו העניין לגופו יועבר לדיון בוועדת הערר, כך שהעתירות תימחקנה ולעותר תישמר הזכות להשיג על החלטת ועדת הערר. העותר הודיע כי הוא מקבל את ההסדר המוצע. אולם, המשיבות הודיעו שאין באפשרותן להיענות להצעה. זאת בנימוק שאין בכוחה של ועדת הערר לקנות סמכות עניינית בהסכמה, מקום בו אין לה סמכות כזו בחוק. בעקבות הודעת המשיבות החליט בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) ביום 18.10.2009, כי יתקיים דיון בעתירות לגופן. העותר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. ביום 23.11.09 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הבקשה לעיון חוזר. בהחלטה נקבע, כי מכיוון ששתי העתירות עוסקות באותם מקרקעין, אין מקום לפיצולן בין שני מותבים שונים. החלטה זו של בית המשפט לעניינים מינהליים היא העומדת במוקד העתירה שלפנינו.

4.

לטענת העותר, ההחלטה לאחד את הדיון בשתי העתירות היא בלתי סבירה ודינה להתבטל. העותר טוען שאיחוד הדיון בשתי העתירות סותם את הגולל על העתירה השנייה, שהיא לדבריו, בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינו שלו. זאת משום שלדברי העותר "ברור כי בית המשפט לא ישחית זמנו ומרצו לריק בדיון לגופו ולאחר מכן יחליט על השבת הדיון לועדת הערר שתדון אף היא באותו עניין".

5.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא, שככלל בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של ערכאות השיפוט הרגילות (ראו למשל בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כבוד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא (4) 683 (1987)). כלל זה מקבל משנה תוקף במקרה שלפנינו. סעיף 12 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן – החוק) קובע, כי החלטה אחרת של בית משפט לעניינים מינהליים ניתנת לערעור ברשות לפני בית המשפט העליון. ברם, סעיף 12 הנ"ל כולל רשימה סגורה של החלטות שיפוטיות אותן יראו כ"החלטות אחרות" עליהן ניתן לערער ברשות. בכך הוגבל מגוון ההחלטות השיפוטיות הניתנות בגדרן של עתירות מינהליות ואשר עליהן ניתן לערער ברשות. החלטה בדבר איחוד הדיון במספר עתירות אינה כלולה ברשימה שבסעיף 12 לחוק. מכאן, שהעותר אינו רשאי לערער, אף לא ברשות, על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים לאחד את הדיון בשתי העתירות שהגיש כל עוד לא ניתן פסק דין בעתירות. נוכח זאת, מבקש העותר להשיג על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים באמצעות עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. החלטה על איחוד דיון בעתירות היא עניין מובהק שבסדרי דין בו נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב (ראו בר"ם 6943/09 נכסי וין דור (1980) בע"מ נ' עיריית תל אביב , השופט ג'ובראן בפיסקה 6 (טרם פורסם)). בין היתר מטעם זה הוחרגו החלטות של בית המשפט לעניינים מינהליים על איחוד עתירות מגדר אותן החלטות עליהן ניתן לערער ברשות (השוו: בג"ץ 8628/06 מקוריה נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב (טרם פורסם)). דעתנו היא, שאין לאפשר לעותר לעקוף את הוראת סעיף 12 לחוק באמצעות פנייה לבית משפט זה. העותר הוא בבחינת מי שסגרו בפניו את הדלת ומנסה להיכנס מבעד לחלון. למעלה מן הדרוש נציין, כי לא מצאנו ממש גם בטענת העותר לפיה איחוד העתירות סותם בהכרח את הגולל על העתירה השנייה. אין בעצם העובדה שבית המשפט החליט לדון בשתי העתירות יחדיו כדי לגרוע מן הסעדים שבכוחו ליתן בכל אחת מן העתירות.

6.

העתירה נדחית בלא שנתבקשה תגובה. העותר ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 4,000 ש"ח.