בג"ץ 9990/03 עדנאן מחמד סלים אבו חסנה נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

1.בפני בקשה להחזר אגרה ובקשה לפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, לאחר שהעתירה שבכותרת נמחקה בהסכמה.

עניינה של העתירה בבקשת העותר, תושב רצועת עזה, לצאת לחו"ל ובסירובו של המשיב לאפשר את יציאתו מטעמים ביטחוניים. לטענת העותר, טרם הגשת העתירה מיצה הוא כל הליך אפשרי לקבלת הסעד המבוקש אולם רק הגשת העתירה עצמה היא שהביאה את המשיב למתן הסעד. על כך יש להוסיף את העובדה כי קיבל את מבוקשו רק אחרי שישה חודשים מיום הגשת העתירה. המשיב בתגובתו סבור כי אין מקום לפסיקת הוצאות שכן השינוי בעמדתו לא נבע בעיקרו מהגשת העתירה אלא מהערכה מחודשת של המסוכנות הנובעת מיציאתו של העותר לחו"ל ובשל חלוף הזמן. כראיה לכך צויינה העובדה כי עמדה זו של המשיב הוצגה לבית משפט זה ורק בשלב מאוחר יותר חל שינוי בעמדה שהוא נסיבתי בעיקרו ואינו קשור לעצם הגשת העתירה.

2.לאחר עיון בבקשה זו, נחה דעתי כי דינה להדחות. כעולה מתגובת המשיב יציאתו של העותר לחו"ל נמנעה נוכח החשש כי יציאתו תנוצל לשם סיוע לארגון אסלאמי קיצוני וזאת בשל מעורבותו בפעילות ארגון כאמור. אף לאחר הגשת העתירה סברו כוחות הביטחון כי אין לאפשר את יציאת העותר לחו"ל, ועמדה זו אף הוצגה בכתב לפני בית המשפט (מיום 25.2.2004) תוך בקשה לדחות את העתירה. עוד צוין בתגובה כי הערכה זו של המשיב מבוססת על חומר מודיעיני עדכני שניתן להציגו בדלתיים סגורות וכן על בדיקה פרטנית של נסיבות העותר. רק בחלוף שלושה חודשים (27.5.2004) נמסרה הודעה מעודכנת לפיה לאחר בחינה בשנית של המצב ניתן להיעתר לבקשת המבקש לצאת מן הארץ. אמת, הסעד ניתן לעותר לאחר הגשת העתירה. אולם עובדה זו – שבמישור הכרונולוגי – אינה מספיקה לשם חיוב המשיב בהוצאות שכן יש להראות ככלל כי הגשת העתירה היא שעמדה ביסוד שינוי העמדה או הסיבה לקבלת הסעד. לא עלה בידי העותר להראות כי השינוי בעמדת המשיב נגרם עקב הגשת העתירה ולא עקב הערכת מצב בשנית נוכח חלוף הזמן. עוד יודגש, כי העותר עצמו השתהה בהגשת עמדתו לבית המשפט וביקש אורכה לכך וברי שאין לזקוף אורכה זו לחובת המשיב.

3.סוגיית החזר האגרה תידון בנפרד. המזכירות תביא בפני התיק לדיון בשאלת האגרה.

התוצאה היא כי הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית.