החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 9996/03 נטליה טומשפולסקי נ. שר הפנים ,מר אברהם פורז

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · הוצאות לאחר מחיקת עתירה מנהליתבקשה לחיוב המשיב בהוצאות לאחר מחיקת העתירה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט קבע כי המשיב ישא בהוצאות העותרים בסך 8,000 ש"ח בגין הגשת העתירה שנמחקה, לאחר שהסעד המבוקש ניתן בעקבותיה. נקבע כי ההחלטה משקפת שינוי בעמדת המשיב שנגרם בעיקרו, אם לא כולו, מהגשת העתירה. הספקות שהעלה המשיב אינם גורעים ממסקנה זו, שכן הוא עצמו סבר כי אינם מספיקים לביטול ההחלטה.

העובדות

העותרים פנו למשיב בבקשה בעניין שלילת אזרחות, ופניותיהם נענו בשלילה. לאחר הגשת העתירה התקבלה החלטה המעניקה לעותרים את הסעד המבוקש, והעתירה נמחקה. המשיב טען כי הייתה לו ספקות בדבר כנות הקשר בין בני הזוג.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לחייב את המשיב בהוצאות העותרים כאשר העתירה נמחקה לאחר שניתן לעותרים הסעד המבוקש בעקבות הגשתה?
  2. 2.האם הגשת העתירה גרמה לשינוי בעמדת המשיב ולקבלת הסעד, כך שהעותרים זכאים להוצאות?

הלכות

  1. 1

    כאשר הסעד המבוקש ניתן לעותרים בעקבות הגשת העתירה, והגשתה היא שגרמה לשינוי בעמדת המשיב, יש לחייב את המשיב בהוצאות העותרים גם אם העתירה נמחקה.

    ״עולה מכך, כי הגשת העתירה גרמה לקבלת הסעד המבוקש.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    המבחן לקביעה אם יש להטיל הוצאות הוא האם לשיטת המשיב עצמו יש די בספקות שהעלה כדי להימנע מביטול ההחלטה.

    ״המבחן הקובע הוא האם, לשיטת המשיב עצמו, יש די בספקות אלה כדי להימנע מביטול ההחלטה בדבר שלילת האזרחות.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מחיקת עתירה
  • הוצאות
  • הסעד המבוקש
  • שלילת אזרחות
  • ספקות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

9996/03 - ד'

בפני:

כבוד הרשם עודד שחם

העותרים:

1. נטליה

טומשפולסקי

2. אוקסנה סטרוסטין

3. ולדימיר סטרוסטין

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים, מר אברהם פורז

2. מנהל מרשם האוכלוסין

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

בפניי בקשה לחייב את המשיב בהוצאות בעקבות מחיקת העתירה. אין מחלוקת, כי בעקבות הגשת העתירה ניתן לעותרים הסעד המבוקש, לו עתרו. אין מחלוקת גם, כי עובר להגשת העתירה, פניות העותרים למשיב בעניין נשוא העתירה לא נשאו פרי. עולה מכך, כי הגשת העתירה גרמה לקבלת הסעד המבוקש. לא אוכל גם לקבוע, חרף טיעוני המשיב, כי העתירה היתה לא מוצדקת. אכן, עצם מתן הסעד לעותרים מלמד כי גם לשיטת המשיב יש ממש בטענות העותרים, לפחות כדי הענקת הסעד שביקשו.

לעניין זה, ההערות שבהחלטה מיום 7.12.03, לפיהן ניתנה ההחלטה "לא בלי היסוס", וכי בהחלטה הובא בחשבון הזמן הרב שחלף מעת עליית המשפחה ארצה, ו"הספקות שבכל זאת נותרו בדבר כנות הקשר בין בני הזוג", אינן גורעות מן המסקנה, כי המשיב הכיר, ולו בעקיפין, בצדקת העתירה. אכן, לא הוצבע בתגובת המשיב לבקשה שבפניי על כל שינוי בנסיבות שהתחולל מאז פניותיהם המוקדמות של העותרים למשיב, אשר נענו בשלילה, ועד להחלטה מיום 7.12.03. במצב זה, מסתבר ממכלול החומר שבפניי כי ההחלטה מיום 7.12.03 משקפת שינוי בעמדת המשיב, שנגרם בעיקרו, אם לא כולו, בשל הגשת העתירה. טענות המשיב, המפרטות את הספקות שהתעוררו אצלו, אינן גורעות ממסקנה זו, שכן המבחן הקובע הוא האם, לשיטת המשיב עצמו, יש די בספקות אלה כדי להימנע מביטול ההחלטה בדבר שלילת האזרחות. כמוסבר, עמדת המשיב עתה היא כי אין בספקות האמורים די, ובנסיבות אלה, מן הדין שישא המשיב בהוצאות העותרת.

הבקשה מתקבלת. המשיב ישא בהוצאות העותרת בגין הגשת העתירה בסך של 8,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ח באדר תשס"ד (11.3.2004).

עודד

שחם

רשם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1כאשר הסעד המבוקש ניתן לעותרים בעקבות הגשת העתירה, והגשתה היא שגרמה לשינוי בעמדת המשיב, יש לחייב את המשיב בהוצאות העותרים גם אם העתירה נמחקה.
  2. 2המבחן לקביעה אם יש להטיל הוצאות הוא האם לשיטת המשיב עצמו יש די בספקות שהעלה כדי להימנע מביטול ההחלטה.