בה"ן 1575/96 קידר בת שבע נ. אל רחים עבד

1.המבקשת נולדה יהודיה. היא המירה דתה - על פי הוראות פקודת העדה הדתית (המרה) - לאיסלם. לאחר מכן היא נישאה למשיב, מוסלמי. הנישואין היו דתיים. הם נערכו בפני בית הדין השרעי ביפו. לבני הזוג שישה ילדים. לאחר מכן המירה המבקשת דתה - אף הפעם על-פי הוראות פקודת העדה הדתית (המרה) - וחזרה להיות יהודיה לפי דתה. מבקשת היא להתיר את נישואיה. פונה היא, ומבקשת כי אקבע את מקום השיפוט לפי חוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן - חוק השיפוט). שני בני הזוג הם תושבי ישראל ואזרחיה.

2.דין הבקשה להידחות. הטעם לכך הוא חוסר סמכותו של נשיא בית המשפט העליון לדון בבקשה זו על פי חוק השיפוט. הסיבה לכך היא זו: בהיות המבקשת מוסלמיה, היא נישאה למשיב. בעת נישואיהם שניהם היו מוסלמים. סמכות השיפוט בעניינם היתה נתונה לבית הדין השרעי (על פי הוראות סימן 52 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922 עד 1947). אמת, לאחר מכן חזרה המבקשת והמירה דתה ליהדות. עם זאת, על פי הוראות פקודת העדה הדתית המרה - פקודה על פיה המירה המבקשת את דתה - "יוסיף השיפוט בענייני נישואין, גירושין ומזונות להיות בידי אותו בית משפט ששפט בעניינים אלה לפני ההמרה, אלא אם כן, נעשו גם הבעל וגם אשתו חברים לעדה דתית אחרת" (סעיף 4(2) לפקודת העדה הדתית (המרה)). נמצא, כי השיפוט בענייני נישואין וגירושין של המבקשת ממשיך להיות נתון לבית הדין השרעי. ה"אלא אם-כן" שבסיפא להוראת סעיף 4(2) לפקודת העדה הדתית (המרה) אינו חל בענייננו, שכן המשיב לא נעשה חבר לעדה דתית אחרת, שהרי הוא היה ונשאר מוסלמי.

3.שאלתי עצמי, אם סעיף 4(2) לפקודת העדה הדתית (המרה) אינו מחזיר את המבקשת לשלב הראשון בגילגולי דתה, כלומר לעת היותה יהודיה. התשובה על כך היא בשלילה. מכוח הוראותיו של סעיף 4(2) רישא לפקודת העדה הדתית (המרה). המועד הקובע, לענין בקשה להתרת נישואין או גירושין, הוא מועד הנישואין (ראה בה"ן 34/72 חמדאן נ' שעיא , פ"ד כח(1) 225; בה"ן 49/80 קינאוי נ' קינאוי פ"ד לה(3) 538; בג"צ 304/86 ברק

נ' בית הדין השרעי, יפו , פ"ד מא(2) 745, 752). אותה עת היתה המבקשת מוסלמיה. גם המשיב היה אותה עת מוסלמי (מלידה). מכיון שכך - על פי הוראות סעיף 4(2) לפקודת העדה הדתית (המרה) - סמכות השיפוט נתונה לבית הדין השרעי. מכיון שישנו בית דין דתי בעל סמכות יחודית לדון בענין גירושיהם של הצדדים, אין לנשיא בית המשפט העליון סמכות להורות בענין זה.

הבקשה נדחית.