בה"ן 2132/99 מדינת ישראל נ. פיני מזרחי

המשיב הורשע בהריגה ונדון ל10- שנות מאסר מתוכן 8 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.

המשיב, צעיר כבן 21 קיפח את חייו של צעיר אחר כבן 22 שנה בשל סכסוך של מה בכך, בדוקרו אותו דקירה קטלנית באולר שהיה ברשותו.

המדינה מערערת בפנינו על קולת העונש. לטענתה, אין בעונש שנגזר, כדי לבטא את סלידת החברה מן המעשה הנפשע שהביא לקיפוח חיי אדם. לפיכך מבקשת היא להחמיר בעונש בצורה משמעותית.

הסניגור המלומד הדגיש את נסיבות האירוע - מפגש אקראי בין השנים כשהמשיב מבקש ליישב סכסוך ביניהם - את מקריות התוצאה המתבקשת גם ממקום הדקירה בגופו של המנוח ואת נסיבותיו האישיות של המשיב.

לטענתו, לא חשב המשיב שעלולה לקרות תוצאה קטלנית כפי שקרתה ושליפת האולר היתה מקרית ורגעית בלהט הויכוח.

קיפוח חיי אדם הוא המעשה הנפשע והנורא ביותר שניתן להעלות על הדעת. הקלות הבלתי נסבלת של יישוב סכסוכים - בעיקר בין צעירים - באלימות ובדקירות סכינים המסתיימת לא אחת במוות, מחייבת גיוס כל משאבי החברה כדי לעקור את התופעה משורש. על בתי המשפט לתרום תרומתם על ידי ענישה חמורה ומרתיעה. תופעות של שימוש בסכין תוך כדי ויכוח שפשתו במקומותינו מצביעות על יחס של זלזול בחיי הזולת, של אטימות כלפי אחרים, של אדישות לרווחתם ולשלומם של אחרים ושל פורקן מהיר ומידי של יצרים.

על הריגת אדם יש להעניש בכל חומרת הדין. העונש המירבי על עבירה זו הוא 20 שנות מאסר בפועל. בהשיתו על המשיב 8 שנות מאסר בפועל התחשב בית המשפט בנסיבות המקלות אל מול חומרת העבירה ותוצאותיה הטרגיות. נראה לנו כי בית המשפט נתן משקל יתר לנסיבותיו של המשיב כפי שהועלו גם בפנינו על-ידי הסניגור. אכן, יש בכל אלה כדי להוות שיקול שלא יושת על המשיב העונש המירבי או עונש קרוב לו, אולם אין בהם כדי להצדיק עונש של 8 שנות מאסר בפועל בלבד.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור. מאחר ואין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם מי שהורשע בדינו, קובעים אנו כי תחת עונש המאסר בן 10 שנים שמתוכן 8 שנים בפועל, שנגזרו על המשיב, ישא הוא בעונש מאסר בן 12 שנה שמתוכן 10 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו ושנתיים מאסר על תנאי מיום השחרור מהמאסר והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג העבירה בה הורשע או עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע או עבירה שיש בה יסוד של איום והיא פשע.