בה"ן 2867/97 גרינברג משה נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בעכו, בגרימת מוות ברשלנות, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה במהירות בלתי סבירה, אי האטה לפני מעבר חציה ואי מתן זכות קדימה. בגין עבירות אלה נגזר עונשו של המבקש למאסר בפועל של חמישה חודשים וכן מאסר על תנאי לששה חודשים. כן נפסל המבקש מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך שבע שנים. הפסילה סווגה למעט נהיגה בטרקטור שלא על כביש עירוני או בין עירוני.

המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל חומרת העונש. המשיבה הגישה ערעור על קולת העונש. בין השאר, השיגה המשיבה על ההחלטה לסייג את פסילת רשיון הנהיגה. במהלך הדיון, חזר בו המבקש מערעורו על הכרעת הדין, ולפיכך התרכזו הטיעונים בגזר הדין. בפסק דינו מיום 29.3.97, נדחה ערעורו של המבקש והתקבל ערעורה של המשיבה. בית המשפט תמך יתדותיו באיזון שערך בית משפט השלום בין חומרת המעשה לבין נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכלל זה עברו ונסיונו כנהג. כן שקל בית המשפט את מקצועו הנוכחי. דא עקא, כי בית המשפט מצא להתערב בקביעה בדבר סייג פסילת הרשיון וקבע, כי לא מתקיימות במקרה דנן אותן נסיבות מיוחדות האמורות בסעיף 36א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א1961-, שיש בהן כדי לאפשר פסילה מסוייגת. בית המשפט ציין, כי לא הובאו בפסק דינה של הערכאה הראשונה נסיבות מעין אלה, וכי אף לגופו של עניין, אין לכחד קיומה של סכנה להולכי רגל העוברים בדרכי השדה או במשק. לפיכך, נקבע בפסק הדין כי הפסילה תהא מלאה ולא מסוייגת.

על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור. המבקש טוען, כי בשינוי סיווג הפסילה סטה בית המשפט מהלכות רבות שקבע בית המשפט העליון לעניין סיווג הפסילה. כן צויין, כי בנסיבות המקרה עובד המבקש בהטמנת אשפה במסגרת הקיבוץ וכל חפצו ועיסוקו הוא להמשיך במקצועו, ולפיכך צדק בית משפט השלום בקביעה זו ולא היה מקום להתערב בה בערכאת הערעור.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. יאמר מיד: לא מצאתי בנימוקיו ובטענותיו של המבקש שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת שיש בה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3)123). טענתו של המבקש בדבר קיומן של הלכות סותרות - סתומה היא, ואין הוא מביא כל אסמכתאות לטענה זו או לבסיס העיוני לה. יצויין, כי אף לגופו של עניין לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי - הן בשל חומרת העבירות ונסיבות העניין והן בשל היעדר ההנמקה לעניין סיווג הפסילה בבית משפט השלום. על יסוד טעמים אלה, ועל יסוד טעמיו של בית המשפט המחוזי לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.