בה"ן 4533/97 עבאדי בת שבע נ. קוגו חבייר גונזלו

1.ביום 2.7.97 הגישה המשיבה מס' 1 (להלן: המשיבה) לבית משפט זה בקשה לקביעת שיפוט מכוח חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969-. ביום 22.7.97 ביקשה המשיבה כי ינתן כנגד המבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ עד לסיום ההליכים, נוכח החשש כי המבקש יעזוב את הארץ לצמיתות. בהחלטתי מיום 24.7.97 הוריתי, כי ינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כמבוקש.

2.ביום 3.8.97 פנה המבקש לבית המשפט בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה שהוצא כנגדו. המבקש טען, כי בהיותו אזרח ותושב ארגנטינה מבקש הוא לחזור לארצו. כן טען הוא, כי הוא מסכים להתגרש ולקבל על עצמו את סמכותו של כל בית דין או בית משפט שידון בעניין. באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה, בתגובתה, הסכימה לביטול הצו ובלבד שהמבקש יתן בין היתר, יפוי כוח בלתי חוזר לפרקליט ובו הרשאה לקיים מטעמו של המבקש את כל ההליכים בבית משפט זה או בית משפט ובית דין אליהם יועבר הדיון. בהחלטתי מיום 7.8.97 החלטתי לדחות את הבקשה.

3.ביום 23.8.98 פנה שוב המבקש לבית משפט זה בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. בבקשתו זו ציין המבקש, כי נכון הוא לחתום על יפוי כוח לבאת כוחו, ולפיו תוכל באת כוחו להסכים בשמו להתרת הנישואין בכל ערכאה שהיא ובהתאם לכל דין. באת כוח משיב מס' 2 הסכימה לביטול צו עיכוב היציאה, נוכח הפקדת יפוי הכוח. משיבה מס' 1 מתנגדת לבקשה. בתגובתה טענה היא, כי הסיבות לעיכוב בטיפול בהתרת הנישואין נבעו בין היתר ממחדליו של המבקש עצמו ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו. המשיבה מציינת, כי נוכח העובדה כי תיתכן בקשה מצד בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה לקבלת מסמכים נוספים, המצויים אך בידי המבקש, הרי שאם יבוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המבקש, יסוכל הליך התרת הנישואין כולו.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אכן, לשם השלמת ההליכים בבקשה להתרת הנישואין שבפני נדרש המבקש להשלים, בין היתר, את התצהירים המעידים על השתייכותו הדתית. תצהירים אלה לא היו בפני עת נדחתה בקשתו הקודמת של המבקש. תצהירים אלו, הוגשו כנדרש בעת הזו. כמו כן, משעה שהמציא המבקש יפוי כוח בלתי חוזר, כפי שגם נדרש בתגובת באת כוח היועץ המשפטי לממשלה, הרי שלצורך ההליכים שבפני אין עוד הכרח בהימצאותו האישית של המבקש בארץ. מטעם זה, יבוטל צו עיכוב היציאה שהוגש כנגדו.

הבקשה מתקבלת.