בה"ן 4741/97 מדינת ישראל נ. אפרים תוהמי

1.זוהי בקשה להארכת מעצרם עד תום ההליכים של שני המשיבים מעבר לשנה, לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-.

2.נגד שני המשיבים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפיו מיוחסות להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ורצח בכוונה תחילה.

עם הגשת כתב האישום, נתבקשה החזקתם של המשיבים במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, וערר שהגיש המשיב מס' 2 כנגד מעצרו נדחה בבית משפט זה.

3.המשיבים מוחזקים במעצר על פי כתב האישום האמור מיום 8.8.96. עד היום נשמעו כל עדי התביעה למעט עדה אחת; וכן הסתיים משפט זוטא ממושך יחסית וההחלטה בו צפיה במועד קרוב.

המשך הדיונים בתיק זה נקבע לימים 16,3,2 ו- 19 לנובמבר 1997; כאשר לדעת התביעה ניתן יהיה לסיים עד אז את המשפט.

התאריכים 16 ו- 19 לנובמבר, הם מעבר לשלושת חודשי ההארכה המבוקשת; ויצריכו הגשת בקשה להארכה נוספת, אם התביעה תבקש כי המשיבים ישארו במעצר.

4.ב"כ המשיבים מתנגדים נמרצות להארכת מעצרם של שולחיהם, וטענותיהם משתלבות זו בזו ומתמקדות בשניים אלה: ראשית - בכך שבהתחשב בעברו, באישיותו ובמצבו המשפחתי של כל אחד מהמשיבים - אין הצדקה לשלול מהם "חלופת מעצר"; ושנית - כי הבקשה שבפני, אינה אלא הקדמה "עקרה" לבקשות ה"אמיתיות" שתבאנה מאוחר יותר, כאשר מלכתחילה ברור שפרשת ההגנה תימשך פרק זמן ארוך ולא תסתיים במועדים שנקבעו לדיון.

5.א. אכן, מעשה הרצח - עם כל חומרתו כשלעצמו ונקיעת הנפש מנסיבות התרחשותו - אינו משתלב באורח חייהם של המשיבים ומהווה תופעה חריגה ויוצאת דופן לגבי כל אחד מהם; ולנוכח עברו ואישיותו של כל אחד מהשניים - אין בסיס לחשש כי יחזרו על המעשה או שיכשלו במעשה עבירה אחר אחר כלשהו בהקשר לפרשה שבגינה הם עומדים לדין.

כל עדי התביעה כבר נשמעו - פרט לאשתו של המשיב מס' 1 - ולא שמעתי טענה כי יש מקום לחשש שמא מי מהמשיבים ינסה להדיח עדים, שכבר נשמעו או שעומדים להישמע כעדי הגנה, למסור עדות שקר.

ב.ככל שיכולתי ללמוד מן הדברים שהושמעו בפני, הסיכונים השוללים "חלופה מעצר", נעוצים בעיקרם בשניים: ראשית - בחשש שהמשיבים יתאנו איש לרעהו או למשפחת רעהו; ושנית - והוא עיקר - בחשש שכל אחד מהמשיבים יחפש דרך להימלט מן הדין, בהתחשב בחומרת העונש הצפוי לו - מאסר עולם חובה - אם ימצא חייב בדינו.

כנגד הסיכונים הללו, עומדת זכותם של שני המשיבים שלא להיות מוחזקים במעצר מעבר לשנה - ובקרוב, מעבר לששה חודשים ועוד תשעים ימים - אלא אם כן קיימות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות את העמקת הפגיעה בזכות היסוד שלהם לחירות ולחופש תנועה, כל עוד לא הורשעו כדין.

כפי שהבהיר ב"כ של המשיב מס' 2, הוחזקו השניים במעצר 242 ימים תמימים עד לקיומה של ישיבת ההוכחות הראשונה. שני סבבי הוכחות נערכו בחודשים אפריל ויולי, בהבדל של שלשה חודשים בין אחד לשני; ולסבב ההוכחות השלישי יש להמתין עד למחצית נובמבר . כאשר, יש לצפות למספר נכבד של ישיבות נוספות להוכחות, הרחק מעבר למועד זה.

מן ההיבט החוקתי של הקטנת הפגיעה בחירותו של נאשם שטרם הורשע למיזער ההכרחי, זהו מצב חמור אשר על פי הרוח החדשה הנושבת אצלנו בנושא זה - אסור לו שיתרחש.

ג.ה"נסיבות המיוחדות" המצדיקות את הארכת המעצר במקרה שבפנינו נעוצות, בעיקרן, באופיים של שני הסיכונים האמורים ובמיוחד במשקלו של

הסיכון של הימלטות מן הדין. ברם, כמתחייב מן האמור לעיל, ככל שמתארכת תקופת המעצר - ועמה מתעצמת הפגיעה בזכות היסוד של המשיבים לחירות - כך נוטה הכף לזכותה של "חלופת מעצר", על אף שיש עמה - מטבע הדברים - נטילת סיכון. סיכון כאמור מלווה כל "חלופת מעצר"; וכל שצריך להבטיח הוא שיהא זה סיכון מחושב, סביר ומחושק בתנאים מגבילים הולמים.

ד.בשלב זה של ההליכים, עדיין נוטה הכף לחובת המשיבים; ובעימות שבין הנקיטה במעצר דוקא לקידום פניו של סיכון ההימלטות מן הדין, לבין החובה להקטין ככל שניתן את מידת הפגיעה בזכות היסוד של חירות הפרט - עדיין

גובר השיקול הראשון.

6.לאור כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

א.מעצרם של המשיבים יוארך בשלושה חודשים החל מיום 8.8.97 ועד ליום 7.11.97 או עד למתן פסק הדין בעניינם, הכל לפי המועד המוקדם יותר.

ב.נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מתבקש לדאוג לקביעת מועדים נוספים לדיון בתיק זה, באופן שהמשפט יתקדם בצורה משמעותית לקראת סיומו, בתוך שלושת חודשי ההארכה.

ג.אי קביעת מועדים נוספים כאמור והותרת מצב הדברים הקיים - שבו מתוכננים שני ימי דיון בלבד במשך שלושת חודשי ההארכה - על כנו, יהווה שיקול נכבד ביותר לדחיית בקשה להארכה נוספת של המעצר.

7.המזכירות תעביר העתק החלטה זו לאלתר לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.