בה"ן 7312/96 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. טדי הפקות בע"מ

זו בדבר חלוקת הדיון לשלבים, בוטלה בהחלטה מאוחרת יותר של בית המשפט אשר דן בתביעה. בהחלטה מאוחרת זו מיום 6.12.96 נקבע:

"לא נראה לי ההסדר שאליו הגיעו הצדדים לגבי חלוקת הדיון לשני שלבים, כשכל שלב מסתיים בהכרעה שיפוטית. אמנם קיים קושי ברמה החשבונאית, אך עליו אתגבר במידת הצורך, במתן הוראות בגוף פסק הדין על דרך החישוב המתמטי של חלקי פסק הדין הצריכים לחישוב מומחים".

ביום 11.2.96, עם תום חקירת המצהירים מטעם בעלי הדין, הורה בית המשפט כי על הבנק להגיש חוות דעת חשבונאית וכי המשיבים יגישו גם הם חוות דעת כזו. חוות דעת מטעם הבנק הוגשה בתצהיר ביום 7.4.96. המשיבים הודיעו שלא יחקרו את המצהיר מטעם הבנק, וכן הודיעו שלא ימציאו חוות דעת מטעמם.

3.המחלוקות בין הצדדים בבית המשפט המחוזי התמקדו בארבעה נושאים. נושא אחד היה "תוספת סיכון", כשלטענת המשיבים הכניס הבנק שינויים שלא כדין בתוספת זו. טענות המשיבים בעניין זה נדחו על ידי בית המשפט.

טענה אחרת שהעלו המשיבים, התייחסה ל"ימי ערך". על פי הטענה, במקרים של ביטול או החזרת המחאות, נעשה הזיכוי של חשבון החברה באיחור. כתוצאה מכך חוייב חשבון החברה בריבית ללא הצדקה. בעניין זה קיבל בית המשפט את עמדת המשיבים, והסתמך בעניין זה על רשימה של ימי ערך שהוגשה על ידי המשיבים.

טענה נוספת של המשיבים היא, שהיה על הבנק לערוך את חשבון העו"ש של החברה בהסתמך על כך שניתנה להם מסגרת אשראי מאושרת של 80,000 ש"ח, ומאוחר יותר של 100,000 ש"ח, ולא על פי מסגרת אשראי מאושרת של 2,300 ש"ח בלבד. קבלת טענה זו מביאה להעברת חיובי ריבית חריגה לחיובי ריבית חובה על יתרת החוב שבמסגרת האשראי. כפועל יוצא מכך, יתרת החוב של החברה תקטן. גם טענה זו של המשיבים התקבלה על ידי בית המשפט.

הטענה האחרונה מתייחסת לסכום בסך 30,000 דולר ( להלן: הסכום בדולרים ) שניתן לחברה על ידי סניף הבנק בו נוהל חשבונה, על סמך פניה של המשנה למנכ"ל הבנק, מר ליאון רקנטי ( להלן: רקנטי ). המחלוקת היא בדבר תנאי מתן סכום זה לחברה: האם ניתן כמענק או שמא במסגרת אשראי. בית המשפט הגיע למסקנה, כי מסתבר יותר שהסכום האמור ניתן כמענק, כגירסת המשיבים, מאשר שניתן במסגרת אשראי שהועמד לרשות החברה, כטענת הבנק.

4.לאחר שבית המשפט קיבל את טענות המשיבים בעניין ימי הערך, מסגרת האשראי והסכום בדולרים, נמצא שהחשבון של הבנק אינו משקף נכונה את יתרת חשבון המשיבים לבנק, וכי יש לתקנו. זאת, הואיל וחוות הדעת החשבונאית שהוגשה על ידי הבנק התייחסה לנתונים התואמים את עמדת הבנק, ואין בה כדי להציג חשבון הלוקח בחשבון את החלטת בית המשפט בטענות המשיבים כאמור. חוות דעת אחרת לא היתה בפני בית המשפט. על רקע זה, הגיע בית המשפט למסקנה שהתביעה לא הוכחה. במילים אחרות, בית המשפט לא קבע שקבלת טענת המשיבים מביאה לכך שאין יתרת חוב של המשיבים לבנק. על פי קביעתו, לא הוכח אם קיימת יתרת חובה כזו, ואם כן - מה שיעורה. אשר על כן, דחה את התביעה וחייב את הבנק בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. בית המשפט הסתמך בהקשר זה על החלטתו לבטל את ההסדר הדיוני על פיו הדיון יתקיים בשני שלבים, ואת קביעתו שהדיון יתקיים בחטיבה אחת.

5.בהודעה בכתב שהומצאה לבית המשפט צימצם הבנק את ערעורו לשתי טענות: א. יש לראות את הסכום בדולרים שניתן על ידי הבנק לחברה כמסגרת אשראי לחברה ולא כמענק או מתנה שניתנו לה. טעה בית המשפט המחוזי, כשלא קבע כך; ב. לאחר שקיבל חלק מטענות המשיבים ודחה את חלקן, היה על בית המשפט ליתן הוראות כיצד יערך חשבון החברה בבנק ולאפשר לבעלי הדין להוכיח את יתרת החשבון לאור הקביעות שקבע. זאת בהסתמך, בין היתר, על החלטתו מיום 6.2.96 אשר צוטטה לעיל.

הסכום בדולרים (הסכום בסך 30,000 דולר)

6.בחודש מאי 1985 התקיימה פגישה בין המשיבים 2 ו3- לבין רקנטי. המשיבים פנו אל רקנטי בבקשה לסייע לחברה בפרוייקט שהיה מתוכנן על ידה לביצוע בחוץ לארץ. רקנטי השיב, לדברי המשיבים, שאינו יכול להכנס כשותף לפרוייקט הנ"ל. אך במעמד שני המשיבים, התקשר רקנטי אל מנהל סניף הבנק ברחוב פינסקר בתל אביב ( להלן: הסניף ). אין המשיבים חולקים על כך, שבעקבות השיחה של רקנטי עם מנהל הסניף, מר אלג'ם ( להלן: אלג'ם ), זיכה האחרון את חשבון החברה בסניף בסכום בשקלים השווה ל30,000- דולר (ראה פיסקה 4.4 לתצהיר המשיבה השניה, המהווה את כתב ההגנה של המשיבים). אך יש מחלוקת בין הצדדים על מה שהובטח, אם הובטח, למשיבים על ידי רקנטי באותו מעמד ועל הדברים שאמר רקנטי לאלג'ם באותה שיחת טלפון.

בטיעוניהם בפני בית המשפט המחוזי טענו המשיבים, בהסתמך על דבריו של רקנטי בשיחת הטלפון האמורה, כי הסכום בדולרים ניתן להם כמתנה או כמענק על ידי הבנק.

גירסת רקנטי בתצהירו ובעדותו היתה שונה. לפי העולה מעדותו, הוא לא נתן ולא התכוון לתת כל מתנה או מענק למשיבים או למי מהם. כל שעשה היה מתוך כוונה לסייע לחברה בתנאי האשראי שניתנו לה על ידי הבנק. לצורך זה התקשר אל אלג'ם, על מנת שזה, על פי שיקול דעתו, יראה מה ניתן לעשות למען החברה. רקנטי עמד על כך שלא התחייב כלפי המשיבים למענק, וכי לא התיימר להחליט בשם הבנק על הדרך בה יעזור להם. הוא רק הבטיח לבדוק מה ניתן לעזור להם ועל רקע זה פנה אל אלג'ם טלפונית.

7.גירסתו של רקנטי לא התקבלה על ידי בית המשפט. בית המשפט מבסס את דחיית הגירסה על שני נימוקים. ואלה הנימוקים, בלשון בית המשפט:

"א.

היא עומדת בסתירה לעדותו של מנהל הסניף מר אלג'ם, שהתרשם עמוקות מהשיחה עם ליאון רקנטי וזכר את פרטיה. עדות זו, העדיפה עלי, עולה בקנה אחד עם עדותו המפורטת של כל אחד משני הנתבעים (המשיבים - ת"א).

ב.

ההגיון ונסיון החיים תומכים אף הם בגירסת הנתבעים, שכן אילו חפצו בקבלת הלוואה בחשבון שעמד ביתרת חובה, היו פונים בדרך המקובלת אל פקידי הבנק, מקבלי ההחלטות בנושאי אשראי" (בעמודים 10-9 לפסק הדין).

מוסיף בית המשפט ואומר:

"הנתבעים היו רשאים להסתמך על המצג שהוצג באמצעות מר ליאון רקנטי. כי על פי שיחת הטלפון עם מנהל הבנק, שהיתה בנוכחותם, הוענקו להם 30,000 דולר.

מכל האמור עולה, כי גירסת הנתבעים, לפיה מדובר במענק, מסתברת יותר מגירסת הבנק לפיה יש לראות בסכום האמור הגדלת מסגרת אשראי" (בעמוד 12 לפסק הדין).

רואים אנו, שעמדת בית המשפט, על פיה העדיף את גירסת המשיבים, מעוגנת בשניים: א. אמון בעדות אלג'ם, אשר לסברת בית המשפט סתרה את גירסת רקנטי; ב. ההיגיון העסקי תומך בגירסתם. ומוסיף בית המשפט, שהמשיבים זכאים להסתמך על המצג בדברים שנאמרו על ידי רקנטי לאלג'ם בשיחה הטלפונית שהתקיימה בנוכחותם, על פיו ניתן להם הסכום בדולרים כמענק.

לדעתי, שגה בית המשפט במסקנתו כאמור, ויש לקבל את ערעור הבנק בנושא סכום הדולרים. להלן אפרט את נימוקי לכך.

8.בית המשפט יצא מתוך הנחה, שגירסתו של מנהל הסניף, אלג'ם - לו האמין - תואמת את גירסת המשיבים וסותרת את גירסת רקנטי. בכך טעה. בתצהיר שהוגש בחתימתו, אומר אלג'ם, בהתייחסו לטענת המשיבים שכאילו קיבלו מהבנק מענק בסך 30,000 דולר:

"אני זוכר את שיחת הטלפון בה ביקש ממני מר ליאון רקנטי, אז משנה למנהל הבנק, לבדוק אפשרות לתת לחברה מסגרת אשראי של 30,000 דולר. מסגרת אשראי זו ניתנה לחברה בחשבון העו"ש הדולרי שלה.

למיטב הבנתי ושיפוטי, הנתבעים ידעו שמדובר במסגרת אשראי ולא במענק. אני מסיק זאת מהתנהגות הנתבעים במשך התקופה בה התנהל החשבון בסניף.

במשך כל שנות עבודתי בבנק לא נתקלתי ולא שמעתי על מקרה בו הבנק העניק מענקים כגון המענק הנטען על ידי הנתבעים.

בקשר עם מסגרת האשראי של 30,000 דולר שניתנה, אני מגיש את המסמכים הבאים:

1.בקשת אשראי מיום 30.5.85, בה רשמתי במפורש כי 'המסגרות אושרו טלפונית על ידי מר ל' רקנטי בעקבות שיחה עם הלקוחות במשרדו'.

2.טופס המרת מט"ח לשקלים בחתימת טמירה ירדני מיום 4.6.85 על גביה מצויין במפורש 'בהתאם למסגרת אשראי מ30.5.85-".

3.טופס המרת מט"ח לשקלים מיום 4.6.85.

4.טופס המרת מט"ח לשקלים מיום 12.6.85.

5.הודעת חיוב מ4.6.85- לפי הוראה טלפונית של טמירה ירדני.

ברצוני להעיר, כי חיובי הריבית שנזקפו לחובת החשבון הדולרי, בסוף כל חודש החל מ28.6.85- ועד 30.1.89, הומרו באותם תאריכים לחשבון העו"ש של החברה, כך שהחברה ומנהליה יכולים היו לראות את החיובים בדפי החשבון שנשלחו אליהם באופן שוטף במשך כשלוש וחצי שנים בהן היתה קיימת משיכת יתר בחשבון הדולרי".

כשנחקר על תצהירו, חזר ואמר אלג'ם מפורשות שרקנטי התקשר אליו וביקש שתוקצה לחברה מסגרת אשראי בסכום של 30,000 דולר. הוא אף מדגיש, שהוא לא נתקל באף מקרה שהבנק נתן תרומה בסדר גודל כזה.

הנה כי כן, על פי גירסתו של העד אשר נמצא מהימן על בית המשפט, הסכום בדולרים לא ניתן כמתנה או כמענק. אכן, לא ברור לי על סמך מה היה בית המשפט סבור שעדותו של עד זה תומכת בגירסת המשיבים.

9.אם בוחנים את התנהגות אנשי הבנק מצד אחד, ואת התנהגות המשיבים מצד שני, בתקופה שלאחר חודש מאי 1985, מתחזקת המסקנה שלא היה מדובר על מענק.

התנהגות אנשי הבנק מלכתחילה היתה התנהגות על פיה הסכום בדולרים ניתן לחברה כאשראי ולא כמענק. ראינו לעיל, בתצהירו של אלג'ם, שביום 30.5.85 מולאה בקשה לאשראי וצויין בה שמסגרות האשראי הנוספות "אושרו טלפונית על ידי ל' רקנטי בעקבות שיחה עם הלקוחות במשרדו". כך הובן וכך נרשם בזמן אמת, בסמוך לאחר השיחה הטלפונית. חיובי הריבית לחובת החשבון הדולרי נעשו באופן שוטף, בנסיבות שהמשיבים ידעו או יכלו לדעת על כך מתוך דפי החשבון שנשלחו אליהם באופן שוטף. לא יכול להיות, אם כן, ספק, שמלכתחילה התכוונו אנשי הבנק ליתן אשראי דולרי לחברה (ולא מענק), ובהתאם לכך פעלו.

יש בכך חיזוק לטענת אלג'ם, שכך נאמר לו על ידי רקנטי. ברור שלו סבר שרקנטי מתכוון למענק, לא היה פותח לחברה קו אשראי, תוך חיובה באופן שוטף בריבית.

לעומת זאת, התנהגות המשיבים מלמדת על כך שעד לשלב מסויים לא ראו בסכום שהוקצה להם על ידי הבנק כמענק. כך, למשל, כשחתמה המשיבה על בקשה להמרת 10,000 דולר מתוך סכום הדולרים לשקלים, צויין במפורש על הבקשה "בהתאם למסגרת אשראי מ30.5.85-". כלומר, בקבלה סכום בשקלים מתוך הסכום בדולרים צויין שזה בהתאם למסגרת אשראי, ולא כחלק ממענק.

העובדה שלא במענק או מתנה עסקינן, עולה בעליל גם מתצהיר המשיבה המהווה את כתב הגנתם של המשיבים. פיסקה 4 של התצהיר הוכתרה בכותרת "חיובי ריבית על סך של 30,000 דולר", ובכל סעיפי המשנה של סעיף זה אין כל טענה שהסכום בדולרים ניתן כמתנה או כמענק. המשיבה מצהירה, וחוזרת ומצהירה בתצהיר, שלא דובר על ריבית וכי לא מדובר בהלוואה נושאת ריבית. ומסכמת המשיבה בפיסקה 4.8:

"במסגרת התביעה שהגשנו, בית המשפט הנכבד מתבקש לצוות על הבנק לבטל את כל חיובי הריבית שחויבו על הסך של 30,000 הנ"ל ואת חיובי הריבית שחויבו עליהם, וכן לבטל עמלות כלשהן במידה וחוייבו בקשר עם הסך הנ"ל ולתקן היתרות בחשבון החברה בהתאם".

בקטע זה נזכרת תביעה שהגישה החברה נגד הבנק. המדובר בתביעה שהוגשה לפני הגשת התביעה על ידי הבנק. תביעה זו של המשיבים בוטלה, לאחר שהבנק הגיש נגד המשיבים את התביעה לתשלום יתרת חובם לבנק, ובמסגרת הגנתם בפני התביעה העלו המשיבים את אותן טענות שטענו בתביעה שבוטלה על ידם.

המעניין בקטע המצוטט הוא, שברור מתוכו שהמשיבים אינם טוענים שקיבלו את הסכום בדולרים כמענק וכי, על כן, אין הם חייבים להחזירו. טענתם היא רק, שאין לחייבם בכל ריבית או עמלה על סכום זה.

אכן, בכל התצהיר של המשיבה, אשר נחתם ביום 2.2.89, לא נמצאת כל טענה על פיה הסכום הנ"ל ניתן כמענק או כמתנה. על כן טענת הגנה כזו, לכאורה, כלל אינה עומדת להם על פי תצהיר כתב הגנתם.

10.טענת המענק או המתנה נולדה רק בשלב מאוחר יותר. היא נולדה בתצהירה של המשיבה, שניתן במקום חקירה ראשית, אשר נחתם ביום 31.1.96, שבע שנים לאחר הגשת התצהיר המשמש ככתב הגנה של המשיבים. בתצהיר זה שופצה הגירסה, ונטען על ידי המשיבה כי היה ברור לה שמדובר במענק או תרומה של הבנק לחברה. בהתאם לכך, גם העובדות המתוארות על ידה על מה שהיה בפגישה עם רקנטי עברו שיפוץ. בתצהיר ההגנה מציינת המשיבה שרקנטי אמר בטלפון "תשים בחשבון של טדי 30,000 דולר" (ראו פיסקה 4.3 לתצהיר), מבלי שמוזכר למה הכוונה "תשים", מבחינת החובה להחזיר את הסכום והתנאים לכך. לעומת זאת, בתצהיר מ31.1.96- משתכללת הגירסה. בנוסף למילים שנזכרו לעיל, מציינת המשיבה (בסעיף 9 לתצהיר):

"רקנטי אמר לניסים (אלג'ם - ת"א) שירשום שהסכום 'עלי', כלומר על רקנטי ובאחריותו. בכך הסתיימה השיחה. בסיומה פנה רקנטי לדודו (המשיב השלישי - ת"א) ואמר לו 'שיהיה לך בהצלחה, ולתפארת מדינת ישראל'".

בגירסת המשיבה חל שינוי גירסה נוסף בין דברים שאמרה בתצהיר ההגנה לבין מה שאמרה בתצהיר מיום 31.1.96. בתצהיר ההגנה נאמר:

"לו ידענו כי מדובר בהלוואה נושאת ריבית, החברה היתה מחזירה את הסכום בו ביום" (בפיסקה 4.7).

הדגש הוא על הריבית שנשא סכום הדולרים. ואילו בתצהיר מ31.1.96- באה גירסה משופצת, המתייחסת גם לחובה להחזיר את קרן החוב:

"אין לי ספק, כי אילו הוסבר לנו אז שמדובר בסכום שנידרש להחזירו, ובינתיים גם לשלם בגינו ריבית, היינו מוותרים עליו ומחזירים אותו לבנק מיד ומכלכלים צעדנו אחרת מבחינת הוצאות וכיו"ב" (סעיף 12 לתצהיר).

יש קושי בקבלת דברי המשיבה בתצהיר מיום 31.1.96, שכן קשה להאמין שמה שלא ידעה ולא זכרה המשיבה בתחילת שנת 1989 היא נזכרה בו בתחילת שנת 1996.

11.נימוק נוסף של בית המשפט לקבל את גירסת המענק שבפי המשיבים היה, שלו התכוונו לקבל הלוואה או קו אשראי מהבנק, היו פונים אל מקבלי ההחלטות בעניין זה בבנק, ולא היה צורך או היגיון שיפנו אל רקנטי. גם נימוק זה אינו עומד בפני הביקורת.

מתוך טופס הבקשה להקצאת אשראי מיום 30.5.85, טופס אשר הוכן על ידי אלג'ם בעקבות שיחת הטלפון שלו עם רקנטי, עולה כי באותו שלב לא יכלו המשיבים לקבל אשראי נוסף בסך 30,000 דולר מהבנק, לו פעלו בדרך הרגילה. באותו יום, חובותיהם לבנק עמדו על סך 20,786 ש"ח, וסך כל הבטחונות שלהם בבנק עמד על 27,818 ש"ח. במצב דברים זה, לא היו מקבלים המשיבים הלוואה או אשראי נוספים ללא בטחונות. התערבותו-פנייתו של רקנטי הועילה להם, במובן זה שהיא אפשרה להם לקבל אשראי נוסף מבלי שנדרשו ליתן בטחונות נוספים.

המשיבים גם זכו להטבה נוספת כתוצאה מכך שהוגדלה מסגרת האשראי הדולרי שלהם. כפי שהעיד על כך אלג'ם, הריבית הדולרית בחשבונות הדולריים היתה נמוכה אז באופן משמעותי. לו עמדו המשיבים בתשלום הריבית הדולרית, גם לא היו נדרשים לשלם ריבית חריגה. זו הוטלה עליהם רק משום שלא שילמו את הריבית הדולרית במועד, ואז הריבית בגין האשראי הדולרי שניתן להם נזקפה לחשבון העו"ש, ושם נשאו ריבית חריגה. נכון יהיה לומר, שלולא מסגרת האשראי הדולרית היו המשיבים נושאים בריבית חריגה על הקרן כולה ועל כל תשלומי הריבית בגינה. מכאן, שמתן קו אשראי דולרי בסכום של 30,000 דולר היה בו מתן טובת הנאה כספית ברורה למשיבים.

נכון, על כן, לומר, שלפי מצב החשבון והבטחונות שהיו למשיבים בבנק בחודש מאי 1985, התערבותו של רקנטי, שכתוצאה שלה הועמדה למשיבים מסגרת אשראי דולרית בבנק, היתה לתועלת להם, והם לא היו זוכים לכך לולא התערבותו.

12.סיכומו של פרק זה הוא, שהנמקת בית המשפט המחוזי, אשר עמדה בבסיס הקביעה שהמשיבים קיבלו מהבנק את הסכום בדולרים כמענק או כמתנה, אינה יכולה לעמוד. יש להעדיף על פניה את העולה מגירסת אלג'ם, אשר בית המשפט העדיף את עדותו על עדויות אחרות. על פי גירסתו, נפתח קו אשראי דולרי בסך 30,000 דולר לחברה. בהתאם לכך, החברה חבה בתשלום ריבית דולרית. ככל שריבית זו לא שולמה, רשאי היה הבנק לזקוף חוב ריבית זה לחובת החברה, על פי המוסכם ביחסים בין הבנק לחברה.

עריכת חשבון על יסוד קביעת בית המשפט

13.הנני סבור, שהדין עם הבנק גם בטענתו השניה. ראינו שבהחלטתו מיום 6.2.96, החליט בית המשפט שאם יהיה קושי ברמה החשבונאית כתוצאה ממסקנות אליהן יגיע בפסק דינו, בית המשפט יתגבר על כך על ידי מתן הוראות בגוף פסק הדין על דרך החישוב של חלקי פסק הדין הצריכים חישוב על ידי מומחים.

לא כך נהג בית המשפט בפסק דינו. לאחר שהכריע במחלוקות העקרוניות הנוגעות לחשבון החברה בבנק, ולא היתה בפניו יתרת חשבון אשר תתאים להחלטות שהחליט בשאלות העקרוניות, דחה את התביעה מחוסר הוכחה. זאת, על אף שגם אם הדין עם המשיבים בשאלות העקרוניות הנ"ל, כלל לא ברור שאין יתרת החשבון לחובתה. בודאי שכך הוא, נוכח קבלת ערעור הבנק, כמבואר לעיל, ביחס לסכום בדולרים.

הבנק הגיש בתצהיר חוות דעת חשבונאית שנערכה על ידי רואה חשבון. חוות הדעת מבוססת על הנחות העבודה של הבנק. היא ניתנה, כפי שנצטווה הבנק על ידי בית המשפט, קודם מתן פסק הדין, לפני שהיה ידוע מה תהיה החלטת בית המשפט בשאלות העקרוניות שהיו במחלוקת. חוות דעת זו לא נסתרה: המצהיר לא נחקר וחוות דעת נגדית לא הוגשה. אך נוכח הקביעות בפסק הדין, אין בה כדי לאפשר קביעה של סכום יתרת החוב של המשיבים לבנק.

נראה לי, שאין לבוא בטרוניה אל הבנק כשלא המציא, קודם מתן פסק הדין, חוות דעת אלטרנטיביות - חוות דעת הקשורות בחישובים לא קלים - אשר תענינה על כל הקביעות האלטרנטיביות האפשריות אותן יתכן ובית המשפט יקבע בפסק דינו. בודאי שכך, נוכח קביעת בית המשפט בהחלטתו מיום 6.2.96, כאמור לעיל. על פי החלטה זו, יכול היה הבנק להבין, שאם יהיה צורך בכך יוכל להמציא חוות דעת חשבונאיות נוספות.

הנני סבור, על כן, כי לאור המסקנות אליהן הגיע, היה על בית המשפט ליתן לבעלי הדין אפשרות להגיש חוות דעת חשבונאיות אשר תהיינה ערוכות בהתאם לקביעותיו של בית המשפט ובהתאם לתנאים וליתר ההוראות המחייבות ביחסים בין הבנק למשיבים. משלא עשה כן, אין מנוס מהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת הדיון.

14.על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור כדלקמן:

א.קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה סכום הדולרים ניתן כמענק או כמתנה למשיבים, מבוטלת בזה. תחת זאת נקבע בזה, שהסכום האמור ניתן במסגרת אשראי דולרי לחברה וזו חייבת בהחזרתו בצירוף ריבית דולרית, כפי שהיה נהוג ומקובל בבנק בתקופה הרלבנטית לגבי ריבית דולרית. ככל שנוגע הדבר ל"ימי ערך", "מסגרת אשראי" ו"תוספת סיכון", יישאר פסק הדין על כנו.

ב.חיוב הבנק בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין כפי שנקבע בפסק הדין - מבוטל.

ג.התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת הדיון, כמפורט להלן:

תינתן לבאי כוח בעלי הדין אפשרות לטעון בפני בית המשפט לגבי ההנחיות לעריכת החשבון של המשיבים בבנק. הנחיות אלה תהיינה כפופות, כמובן, לאמור בפיסקה א' לעיל.

לאחר טיעון כאמור, יתן בית המשפט את הנחיותיו לעריכת החשבון ויקצוב לבעלי הדין מועדים להגשת חוות דעת חשבונאית להוכחת יתרת החשבון של המשיבים בבנק.

לאחר קבלת חוות דעת כאמור, ולאחר חקירה של עורכי חוות הדעת, אם תתבקש ותותר חקירה כזאת, יתן בית המשפט את פסק דינו מחדש.

המשיבים ישאו בהוצאות הבנק בערעור זה בסך 20,000 ש"ח.

ש ו פ ט

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

אני מסכימה. ש ו פ ט ת

השופט י' טירקל :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.