בה"ן 7333/96 פיתוח חברה למימון והשקעות בע"מ נ. מנהל מס רכוש-ועדת הערר לפי

1.מינהל מקרקעי ישראל הינו הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 6184 חלקה 2, בשטח 18,303 מ"ר (להלן: "החלקה"). על החלקה קיימים בנינים. בהתאם לתוכנית מתאר 501 נעשו פעולות איחוד וחלוקה לחלקה, ובעקבות כך, חולקה החלקה לשני מגרשים, האחד, מגרש מס' 800, השני, מגרש מס' 801 בשטח של 725 מ"ר (להלן: "המגרש"). על פי תוכנית 501, ניתן לבנות על המגרש בית מגורים בן ארבע קומות מעל לקומה מפולשת, ובו שמונה עשרה יחידות דיור בתוספת ארבעה חדרי גג. ביום 31.12.1989 נחתם חוזה פיתוח בין מינהל מקרקעי ישראל ובין המבקשת, לפיו, העמיד המינהל את המגרש למבקשת והקנה לה את הזכות לבנות עליו בניין בשטח של 1,444 מ"ר. בינואר 1990 הרסה המבקשת את הבניין שהיה קיים על המגרש, החלה לבנות בניין חדש בשטח של 1,444 מ"ר שבנייתו נסתיימה בספטמבר 1991. כל זאת, בהתאם להיתר בניה שניתן למבקשת (ביום 21.6.90) לבנות בית מגורים בן ארבע קומות מעל לקומה מפולשת, ובו שמונה עשרה יחידות דיור בתוספת ארבעה חדרי גג. המבקשת חויבה בתשלום מס רכוש בגין המגרש לתקופה מינואר 1990 עד ספטמבר 1991. המבקשת הגישה ערר בפני ועדת ערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א- 1961 (להלן:- "הועדה" או "ועדת הערר") על חיובה במס רכוש. המבקשת טענה, כי אין לראות במגרש יחידת מיסוי נפרדת לצורך תחולת חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א- 1961 (להלן:- "חוק מס רכוש"), אלא, יש לראות את החלקה בכללותה כיחידת מיסוי אחת, ולאור שטח הבניינים שקיימים על החלקה, אין לחייבה בתשלום מס רכוש. ועדת הערר דחתה את ערר המבקשת. הועדה הפעילה את מבחן הייעוד הכלכלי ואת מבחן השימוש הכלכלי בנכס, המקובלים לקביעת גבולותיה של יחידת המיסוי, והגיעה למסקנה, כי המגרש מהווה יחידת מיסוי נפרדת. למסקנה זו הגיעה הועדה, בין היתר, לאור חוזה הפיתוח שחל על המגרש, זכויות הבנייה על המגרש לפי תוכנית 501, היתר הבנייה שניתן, הבנייה בפועל של הבניין החדש על המגרש.

2.המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המבקשת טענה, כי טעתה הועדה בהחלטתה, זאת משום, שהחלקה רשומה במרשם המקרקעין כיחידה אחת, זכויות הבנייה על המגרש שאובות מכל החלקה וחוזה הפיתוח לא יצר יחידה כלכלית נפרדת. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשת אחת לאחת ודחה את הערעור. בית המשפט הפעיל את המבחנים המקובלים לקביעת גבולותיה של יחידת המיסוי, ועל סמך הנתונים, שעליהם התבססה ועדת הערר, הגיע למסקנה שהמגרש מהווה יחידת מיסוי עצמאית ונפרדת לצורך חוק מס רכוש, ולאור היותו מגרש פנוי, בדין הוטל מס רכוש על המגרש.

3.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת חוזרת על אותן טענות שטענה הן בפני ועדת הערר והן בפני בית המשפט המחוזי. כן מנסה המבקשת להעלות טענות עובדתיות שלא נקבעו על ידי בית משפט קמא, ולטענות מעין אלה אינני נזקק. בתגובתו, המונחת בפני, מתנגד המשיב לבקשה וטוען, כי איננה מגלה עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה כערכאה שלישית.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ערעור ברשות בפני בית משפט זה כערכאה שלישית לאחר שנשמע ערעור בזכות בפני בית המשפט המחוזי ניתן בנסיבות מיוחדות המעלות שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הלכה זו חלה גם על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטה שדינה כדין פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט שלום ( שם , עמוד 124; ר"ע 21/86 יהודה לוי נגד מנהל מס רכוש וקרן פיצויים נתניה , פ"ד מב(3) 123, 127). המקרה שבפני איננו עובר את המבחן האמור. שאלת קביעת גבולותיה של יחידת המיסוי לצורך תחולת חוק מס רכוש נדונה בהרחבה בפסיקתו של בית משפט זה (ראה ,בין היתר, רע"א 1221/94 חברת תרשיש בע"מ נגד מנהל מס רכוש נתניה , פ"ד מט(1) 353; ע"א 734/74 שפאר נגד מנהל מס רכוש וקרן פיצויים , פ"ד ל(1) 271. ראה גם:- אברמזון חוה, בורנשטיין שמואל, מס רכוש , ירושלים, התש"ן- 1989, עמודים 159-178). השאלה אם בנסיבותיו של המקרה הספציפי בו עסקינן, מהווה המגרש יחידת מיסוי נפרדת על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה הנ"ל, הינה שאלה של יישום הדין על נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ואיננה חורגת ממערכת היחסים בין הצדדים להתדיינות ואין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.