בה"ן 7565/99 ששון קרסגי נ. הרב הראשי לישראל ישראל מאיר לאו

בעתירה שבפנינו מבקש העותר כי בית-המשפט יורה על ביטול הליכים משפטיים המתנהלים בעניינו בבית-המשפט לענייני משפחה בירושלים ובבית-הדין הרבני ועל השבת ילדיו להחזקתו.

העתירה, בניסוחה הנוכחי, נגועה במספר פגמים משמעותיים. ראשית, העותר לא צירף לעתירה את המשיבים הדרושים, ובעיקר - את גרושתו העלולה להיפגע ממתן הסעדים המבוקשים על-ידו. שנית, העותר בחר לנסח את עתירתו בלשון חריפה ובוטה תוך העלאת האשמות חמורות כלפי בית-הדין הרבני, מבלי שהביא לטענותיו ביסוס עובדתי של ממש. מקומו של סגנון כזה לא יכירנו בבית-המשפט וראוי הוא לגינוי. כבר מטעמים אלה יש לדחות עת העתירה על הסף.

לכך נוסיף כי העותר לא פירט בעתירתו תשתית עובדתית שיש בה כדי להצביע על עילה כלשהי למתן הסעדים המבוקשים על-ידו. נושא החזקת ילדיו של העותר וההליכים המתנהלים בבית-המשפט לענייני משפחה, כלל אינו נזכר בגוף העתירה אלא במסגרת הבקשה לסעד בלבד. בכל הנוגע לסעדים המבוקשים בעניינים אלה, העתירה על פניה אינה מראה עילה להתערבותו של בית-המשפט ודינה דחייה על הסף. אשר להליכים בבית-הדין הרבני, ככל שניתן להבין מהעתירה, לעותר טענות בדבר פסלות גירושיו מאשתו, שנערכו לפני יותר משנתיים, בשל פגמים שנפלו לטענתו בחתימת עדים על הגט. העותר מציין בעתירה כי ערער בפני בית-הדין הרבני הגדול על כשרות הגט, אך לאחר מכן משך את ערעורו, מבלי שהבהיר את הסיבה לאי מיצוי הליך הערעור על-ידו. הטענות שמעלה העותר לעניין הגט מקומן - על פניהן - בפני בית-הדין הרבני שהינו הערכאה המוסמכת והמתאימה לדון בעניין כשרות הגט. בנסיבות אלה, וכל עוד לא מיצה העותר את ההליכים בפני הערכאה המוסמכת, מבלי שהראה טעם מספיק לכך, אין מקום להתערבותו של בית-משפט זה.

אשר על כן העתירה נדחית.