בה"ן 7904/00 גנאדי רבינוב נ. בריאט רבינוב

1.במסגרת הליך לקביעת שיפוט בהתרת נישואיהם של המבקש והמשיבה מס' 1 (להלן: המשיבה), מבקש הראשון עיכוב יציאתה מן הארץ של השניה. בתצהירו טוען המבקש כי המשיבה נוהגת לטוס לחו"ל פעם בשלושה חודשים כדי לרכוש בגדים אותם היא מוכרת בארץ. המשיבה מסרבת לשתף פעולה בהליכי התרת הנישואין. משכך טוען המבקש כי אין כל ביטחון כי המשיבה תחזור לארץ, ביודעה על ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה. משכך, מבקש הוא עיכוב יציאתה מן הארץ.

2.דין הבקשה להידחות. תקנה 376(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, קובעת כי אחד התנאים לעיכוב יציאתו של אדם מן הארץ היא כי המבקש ישכנע את בית המשפט כי זה "עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת". אין בטענתו של המבקש שמץ של הוכחה שהמשיבה עומדת לעזוב את הארץ לתקופה ארוכה. אין די בכך ש"אין ביטחון" כי לא תחזור לארץ. עיכוב יציאתו מן הארץ של אדם פוגע בזכותו לחופש תנועה. במקרה דנן, יש בעיכוב היציאה גם כדי לפגוע בעיסוקה של המשיבה. לפיכך, אין לעכב יציאתה מן הארץ, רק על סמך חשש - שאינו מגובה בראיות - כי היא עומדת לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. אכן, "בעובדה כשלעצמה ש[אדם] יוצא כמנהגו מפעם לפעם לחו"ל אין להסיק שהוא עשוי להישאר שם לצמיתות או לתקופה ממושכת" (רע"א 3811/90 יהושע שלוש נ' בנק דיסקונט לישראל (טרם פורסם)). לפיכך, דין הבקשה להידחות. עם זאת, אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמבקש לשוב ולבקש מבית משפט זה צו לעיכוב יציאתה של המשיבה, אם יביא ראיות כנדרש.