בה"ן 8895/02 ארוטיונוב לריסה נ' ארוטיונוב בוריס

1.המבקשת – יהודיה, המשיב – חסר דת. בני הזוג נישאו בטקס נישואין אזרחי בעיר אשחבד שבברית המועצות לשעבר (ביום 30.9.1978). המבקשת הגישה (ביום 20.10.2002) בקשה לקביעת שיפוט בה ביקשה כי סמכות השיפוט תוענק לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת. בבקשה מציינת המבקשת כי עלתה ארצה (ביום 4.9.2001) ואילו המשיב בחר להישאר בתורכמניסטאן ואין בכוונתו להגיע ארצה. עוד צוין בבקשה כי המשיב מס' 1 חתם, לבקשת המבקשת (ביום 20.7.2002), בפני המזכיר הראשון של השגרירות הישראלית בטשקנט, על כתב הסכמה להתרת נשואי הצדדים. התבקשה חוות דעתו של בית הדין הרבני.

2.בחוות דעתו של בית הדין הרבני (מיום 15.1.2003) נרשם כי האישה ספק יהודיה, ואילו הבעל אינו יהודי, ובנסיבות העניין עשוי הוא, לאחר בירור נוסף, להצריך את בני הזוג להתגרש בגט פיטורין. בחוות דעת משלימה הבהיר בית הדין הרבני כי במקום עריכת הנישואין שכיח שיעשו נשואים דתיים, ולאור זאת יש לערוך בירור נוסף. לעמדה זו מצטרפת באת כוח היועץ המשפטי לממשלה. עמדת המבקשת היא כי הערכאה המוסמכת הוא בית המשפט לענייני משפחה. בתצהיר נוסף מטעם המבקשת (מיום 25.4.2004) הבהירה המבקשת כי בני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים בלבד, וכי לא נערך ביניהם כל טקס נישואין דתי.

3.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי ערכאת השיפוט המתאימה היא בית המשפט לענייני משפחה. המבקשת הצהירה באופן מפורט ובהיר כי המשיב מס' 1 הינו חסר דת וכי בני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים בתצהיר אשר צורף לבקשה לקביעת שיפוט. תצהירה זה נתמך בתצהיר צד ג' המכיר היטב את המבקשת ואת המשיב מס' 1 משך שנים, ועוד טרם עלו ארצה. כן הצהירה המבקשת כי לא נישאה בטקס נישואין דתי. בנסיבות העניין, לא מצאתי יסוד מספיק לספק אותו מעלה בית הדין הרבני, במובן זה שאין לדידי יסוד מספק להעברת התיק לבירור בשאלת ההשתייכות הדתית, לבית הדין הרבני. אשר על כן, ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של בית הדין הרבני, בחוות דעתו המשלימה ובעמדות הצדדים, הנני קובע בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט-1969, כי לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת יהיה שיפוט בעניין התרת הנישואין של בני הזוג ארוטיונוב.