בע"מ 10/22 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.12.2021 (עמ"ש 22372-05-21, השופטות ו' פלאוט , י' טויסטר ישראלי ו- מ' בן-ארי ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 4.4.2021 ( תלה"ם 56472-02-21 , השופטת מ' רום פלאי ).

2.

המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הם בני-זוג לשעבר. ברקע הבקשה שבפני עומדת טענתו של המבקש כי הוא שימש "אב פסיכולוגי" לבתה של המשיבה מזוגיות קודמת, קטינה ילידת 2012 (להלן: הקטינה ) בתקופה שבה התגוררו המשיבה והקטינה עמו, בין השנים 2017-2015. יצוין כי למבקש ולמשיבה נולדה בת משותפת בשנת 2015. המשיב 2 (להלן: המשיב ) הוא אביה של הקטינה.

3.

ביום 25.2.2021 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ובה עתר להכיר בו כאפוטרופוס של הקטינה (תלה"ם 56472-02-21). המבקש טען כי בשל היותו דמות משמעותית עבור הקטינה, יחד עם "נפקדותו" הנטענת של המשיב מחייה ומסוגלותה ההורית החלקית – כפי הנטען – של המשיבה, יש להכיר בו כאפוטרופוס של הקטינה. בו ביום, המבקש הגיש תביעה נוספת, ובה עתר למשמורת משותפת על הקטינה וחלוקה תואמת של זמני השהות שלה אצל הצדדים (תלה"ם 56932-02-21).

4.

בית המשפט לענייני משפחה הורה על מחיקתן של שתי התביעות על הסף, בהתאם לתקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדן האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ). בית המשפט לענייני משפחה קבע כי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות המשפטית ) קובע במפורש כי מינויו של מי שאינו הורה של קטין כאפוטרופוס שלו, ייעשה בנסיבות מיוחדות בלבד, כאשר הדבר הוא לטובת הקטין והמינוי בא במקומו של מי שחדל לשמש כאפוטרופוס. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לנוכח העובדה ששני הוריה של הקטינה חיים, בריאים וכשירים לטפל בה, אין כל הצדקה במקרה זה למנות אפוטרופוס שלישי לקטינה. בית המשפט לענייני משפחה הבהיר, כי אין לפרש את הוראת סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית כמרחיבה את רשימת המקרים המצדיקים מינוי של מי שאינו הורה של הקטין כאפוטרופוס, המפורטת בסעיפים 29-28 לחוק הכשרות המשפטית. הוסבר בהקשר זה שאין מדובר ב"סעיף סל" ושאין כל יתרון מבחינת טובתה של הקטינה במינויו של המבקש כאפוטרופוס נוסף שלה.

5.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וזה נדחה מכוח תקנה 148(ב) לתקנות. בית המשפט המחוזי ציין, בבחינת למעלה מן הצורך, כי תביעותיו של המבקש מרחיקות לכת וכי אין מקום להעלאת טענות מצדו בנוגע לתפקודו של המשיב. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, תוך התייחסות לפסיקתו של בית משפט זה, כי במקרה שבו שני האפוטרופוסים הטבעיים של קטין ממלאים את חובותיהם כלפיו, לא מתקיים התנאי הבסיסי לתחולתו של 68(א) לחוק הכשרות המשפטית הנוגע לנזקקותו של הקטין. לבסוף, בית המשפט המחוזי אף התייחס לכך שבמסגרת הליך אחר שאינו שבפני, הועלו טענות הנוגעות לכאורה להתנהלות לא נאותה מבחינה מינית של המבקש בנוכחות הקטינה.

6.

בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כלפי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי נגרם לו עיוות דין בשל מחיקת תביעותיו על הסף, במובן זה שנשללה ממנו ההזדמנות להוכיח את ההצדקות למנותו כאפוטרופוס של הקטינה. נוסף על כך, המבקש טוען כי המקרה דנן מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, במובן זה שישנם מצבים משפחתיים מורכבים, שבהם מינויו של אפוטרופוס שלישי נדרש לטובתו של הקטין. במישור הקונקרטי, המשיב טוען כי פסק-הדין אינו מתחשב בטובתה של הקטינה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות, אף מבלי להידרש לתשובה. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ואף שהמבקש טוען שהבקשה מעלה שאלה עקרונית, מצאתי כי היא נסבה בעיקר על הכרעה בעניינם הפרטני של הצדדים. למעלה מן הצורך, לא התרשמתי כי פסקי-הדין הקודמים מובילים לפגיעה בקטינה, או גורמים למבקש עיוות דין.

8.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה ובמובן מסוים לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.