בע"מ 1000/20פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק הדין בו קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עמ"ש 19960-05-18; סגן הנשיא ש' שוחט , השופטת ע' רביד והשופט נ' שילה ) את ערעור המשיבים על הכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה בעיר (תמ"ש 18789-03-16; השופטת א' ארבל-אסל ), וקבע כי הסכם המתנה שבמסגרתו העניקה המנוחה שרה ישראל ז"ל (להלן: המנוחה ) את דירת מגוריה למבקש, ביום 2.6.2014 (להלן: ההסכם ) – בטל. זאת, משום שהמבקש שימש במועד כריתת ההסכם כאפוטרופוס לגופה של המנוחה, ואמור היה להחליט, בין היתר, "היכן תשוב המנוחה להתגורר לאחר אשפוזה". ברם, ההסכם העניק למבקש "תמריץ מובהק" למנוע את שובה לדירת מגוריה, ויצר, אפוא, ניגוד עניינים שניתן היה לרפא רק באמצעות אישור מוקדם של עסקת המתנה על ידי בית המשפט – אלא שאישור כזה לא התבקש, וממילא גם לא ניתן. אף שהמשיבים העלו לראשונה טענה זו בשלב הערעור, נקבע כי אין מניעה להידרש לה, הואיל ומדובר ב"טענה משפטית צרופה שמתבססת על התשתית העובדתית שהתבררה בבית המשפט קמא" – והצדדים הודיעו שהם אינם מעוניינים להשיב את ההכרעה בה לערכאה הדיונית. כך או כך, בית המשפט המחוזי הוסיף, בגדר "למעלה מן הצורך", כי המבקש "לא הוכיח שהמתנה הועברה ברצון גמור ע"י המנוחה ואף מסיבה זו, יש להצהיר על בטלותה". מכאן בקשת רשות הערעור הנוכחית.

2.

דין הבקשה – המתמקדת בעילת ניגוד העניינים – להידחות אף ללא צורך בתשובה. ראשית, אף שבית המשפט המחוזי אכן העניק משקל רב לעילה זו, הוא שב והבהיר כי הכרעתו מבוססת גם על הקביעה לפיה לא הוכחה "גמירות דעת ברמה הנדרשת בדין", נוכח מצבה הרפואי והנפשי של המנוחה במועד כריתת ההסכם. בקשת רשות הערעור אינה מצביעה על פגמים קונקרטיים שנפלו בקביעה עובדתית-נקודתית זו – מעבר לאמירה כללית ולקונית, לפיה היא עומדת "בניגוד גמור ובהתעלמות מוחלטת מפסק דינו של כבוד בית המשפט לענייני משפחה" – ובוודאי שאינה מגלה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי לגביה. משכך, גם אם ניתן לקבל את ההנחה לפיה השאלות שמעוררת הבקשה לגבי עילת ניגוד העניינים נושאות אופי עקרוני, ההכרעה בהן לא תשפיע על תוצאת ההליך הנוכחי, ומכאן שאין להידרש להן במסגרת דיונית זו (השוו, רע"א 991/13 מנכ"ל משרד הבריאות נ' רוטנמר , פסקה 7 (7.2.2013)).

3.

אשר לסעיף 122 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 הרי במקרה שלפנינו כל היורשים היו צד לערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – מי כמערער (משיבים 1-4 בהליך דנן) ומי כמשיב (המבקש ומשיב 5, שנמנה על המשיבים בתביעת המבקש, אך נמנע מלערער על הכרעת הערכאה הדיונית) – כך שכולם קיבלו הזדמנות להשמיע את טענותיהם. בנסיבות אלה, אין הצדקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי בסוגיה זו.

4.

מטעמים אלה, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.