בע"מ 10056/06 פלוני נ. פלוני

1.לפניי בקשת רשות לערער על החלטת הביניים של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) שלפיה הותרה שמיעתם של 5 מתוך 18 העדים שביקש המבקש להעיד בפני בית המשפט לענייני משפחה. עוד עותר המבקש להורות לבית המשפט לענייני משפחה להאיץ את ההליכים בתיק ולחייב את המשיבה בהוצאות משפט לטובתו.

2.לדברי המבקש, ביום 3.5.04 נחטפו ילדיו מישראל לארה"ב על ידי אמם לאחר שנסעו עמה לארה"ב בהסכמה ולא הוחזרו ארצה. ביום 9.5.06 הגיש המבקש תביעה בפני בית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 5611/06, כב' השופט ש' אלבז) לקבלת סעד הצהרתי על פי סעיף 15 לאמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים (להלן: אמנת האג ), שהיא התוספת לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991. על-פי סעיף זה, לרשויות המנהליות והשיפוטיות של המדינה שבה נמצא מקום מגוריו הרגיל של הילד לקבוע כי הרחקתו או אי החזרתו נעשתה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 3 לאמנת האג. בבקשתו עותר המבקש כי בית המשפט ייתן סעד הצהרתי שלפיו "אי החזרתם של ילדי הצדדים לישראל בקיץ 2004 נעשתה שלא כדין, תוך הפרת ההסכמות וההבנות שבין הצדדים" (סעיף 25א לכתב התביעה של המבקש בבית המשפט לענייני משפחה).

3.על מנת לקבל סעד זה פנה המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להזמנתם של עדים שיתארו בפני בית המשפט את הקורות סביב משפחת המבקש עובר לנסיעת המשפחה לארה"ב, ויעידו כי משפחתו לא התכוונה לעקור מישראל באופן קבוע, וכי הנסיעה נועדה לתקופה קצובה ומצומצמת. בית המשפט לענייני משפחה התיר העדתם של 8 עדים מתוך 24 העדים שהמבקש ביקש להעיד, בקובעו כי יתר העדים אינם רלבנטיים לתובענה, כי עדויותיהם מהוות עדות מפי השמועה או כי בתצהירים של חלקם מופיעות התרשמויות והסקת מסקנות.

4.המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות לערער ובית המשפט קיבלה באופן חלקי בהותירו למבקש להביא לעדות 5 מבין העדים שביקש. בית המשפט קמא דחה את בקשת רשות הערעור בנוגע ליתר הנושאים שהועלו בה, ובכלל זה הבקשה הנוגעת ליתר העדים והבקשה לזירוז ההליכים בתיק. חרף קבלתה החלקית של בקשת רשות הערעור, החליט בית המשפט כי לאור סגנונו של המבקש ודבריו הבוטים ושלוחי הרסן כנגד בית המשפט לענייני משפחה, אין לפסוק לטובתו הוצאות משפט.

5.בבקשתו שבפניי שב ועותר המבקש להבאתם לעדות של יתר העדים ולזירוז הליכי המשפט בעניינו. עוד עותר לפסיקת הוצאות משפט לטובתו לאור זכייתו בדין בהליך בפני בית המשפט המחוזי. לדידו, ביכולתו להוכיח את טענתו בדבר חטיפת ילדיו באמצעות העדים שאותם הוא מבקש להעיד. עוד טוען המבקש כי אף כי שמיעת העדים מאריכה את משך הדיון בבית המשפט, דבר העומד בסתירה לרצונו לזרז את ההליכים, לא נותרה לו כל ברירה אלא להיעזר בעדים נוספים על מנת להוכיח כי נסיעת המשפחה לארה"ב הייתה זמנית, אף אם יהיה בכך כדי להאריך את הדיון. למבקש טענות מטענות שונות כנגד האופן בו מנהל שופט בית המשפט לענייני משפחה את הדיון בעניינו. במיוחד נוגעים הדברים ל"סחבת" כהגדרתו, בהתנהלות ההליכים בעניינו בבית המשפט, באופן המנוגד לאמור באמנת האג. באשר להוצאות המשפט טוען המבקש, כי יש להתחשב במצבו הנפשי הקשה, הנתמך אף בתעודה רפואית, כגורם להתבטאויותיו כנגד בית המשפט למשפחה, ולפסוק הוצאות משפט לטובתו כמקובל.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הביניים של הערכאה הדיונית, לא כל שכן בהחלטת ערכאת הערעור על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית (ראו רע"א 3624/02 גלס נ' בסרבי , תק-על 2002(2), 2028; רע"א 7095/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזרא , תק-על 1998(1), 160)). לא מצאתי לסטות מכלל זה בנסיבות המקרה דנן. החלטתו של בית המשפט המחוזי הייתה מאוזנת ומידתית. בית המשפט היה ער לרגישות המיוחדת של ההליך ולעובדה כי המבקש לא היה מיוצג והחלטתו על חלקיה השונים מדברת בעד עצמה. יתרה מכך, בבקשתו הראשונית לא כלל המבקש פירוט באשר לעדים שאותם ביקש להעיד בנוסף לאלו שאושרו לו על ידי בית המשפט המחוזי. לאחר שהוריתי לו לעשות כן, הוסיף המבקש את הפירוט הנדרש. לאחר שבחנתי את מיהותם של העדים האמורים בפירוט זה, נחה דעתי כי גם לגופו של עניין, דין בקשתו להידחות, משלא מצאתי כי יש בעדים אלו כדי לסייע למבקש בקידום עניינו. באשר לשאלת המועדים לדיון, חלק מטענותיו של המבקש נטענו בעלמא ובלא שתמך אותן בבסיס ראייתי כלשהו המאפשר את התייחסותו של בית המשפט אליהן. בנסיבות אלה אינני סבורה שקביעת הדיון על ידי בית המשפט לענייני משפחה ליום 31.12.06 כעולה מבקשתו של המבקש, הינה סטייה מן הזמן הסביר שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי לשמיעת 5 העדים שהתיר למבקש להביא לעדות.

הבקשה נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.