בע"מ 10141/17 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים צ' ויצמן, ח' קיציס ו -ה' סילש ) מיום 30.11.2017, בעמ"ש 53606-01-17 ועמ"ש 51639-01-17, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על החלטתו של בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת א' נוס ) מיום 11.12.2016 בתמ"ש 59453-05-13, תמ"ש 38774-01-14 ותמ"ש 39052-03-14. בד בבד עם הגשת הבקשה לרשות ערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בית המשפט המחוזי.

2.

המבקשת 3 והמשיבים 1-8 (להלן: יורשי המנוחה או היורשים ) הם יורשיה של המנוחה ליזה זכות ז"ל (להלן: המנוחה ) . המבקש 1 הוא נכדה של המנוחה ובנה של המבקשת 3. המבקשת 2 היא רעייתו של המבקש 1 (להלן יחדיו: בני הזוג ) . המנוחה הייתה בעלים של משק חקלאי במושב ינוב בשרון, עד שנמכר לפני כשלושה עשורים עקב חובות למשיבה 10 (להלן: האגודה ) בשנות ה-80 במסגרת הסדר פשרה. במסגרת פינוי המנוחה ובעלה מן המשק, הקצתה להם האגודה בית למגורים בישוב (להלן: הנכס ). בשנת 2003 ניתנה למנוחה אפשרות על ידי האגודה ורשות מקרקעי ישראל לשלם דמי היוון ולרכוש את זכויות החכירה בנכס, אולם היא לא עשתה כן והמשיכה להתגורר בנכס. יצוין כי בשנת 2007 הגישה המנוחה תביעה כספית נגד האגודה בעניין גביית יתר של תשלומים לפי הסכם הפשרה, אשר לא התבררה טרם פטירתה. המנוחה נפטרה באוקטובר 2010, ומיד לאחר מכן עברו בני הזוג להתגורר בנכס בהסכמת היורשים. ביום 1.11.2012 חתם המבקש 1 על הסכם שכירות עם המשיב 1, אך אין חולק כי דמי השכירות אשר נקבעו בהסכם מעולם לא שולמו.

ביום 3.3.2013 נחתם הסכם מכר בין יורשי המנוחה, באמצעות עו"ד גנון, לבין המשיבה 9 (להלן: גב' מיוסט ), במסגרתו נמכרו לה זכויות היורשים בנכס תמורת 450,000 ₪.

3.

לבית המשפט למשפחה הוגש שלוש תביעות בנוגע לנכס: המשיב 1 הגיש נגד המבקשים תביעה לפינוי מושכר ;

המבקשים הגישו תביעה לסעד הצהרתי בה עתרו לקבוע כי בני הזוג נכנסו לנכס בהסכמתם המלאה של יורשי המנוחה במטרה לרכוש את זכויות החכירה בנכס מאת מינהל מקרקעי ישראל באמצעות האגודה ובכפוף לסילוק החובות הרובצים על הנכס, וכן טענו כי יש לקבוע כי ייפוי הכוח עליו חתמה המבקשת 3 בטל ומשכך בטל גם הסכם המכר ; מנגד, הגישה גב' מיוסט תביעה לאכיפת הסכם המכר ותביעה כספית כנגד יורשי המנוחה והמבקשים בגין העיכוב במסירת הנכס.

בית משפט קיבל את טענת המבקשים כי כניסתם לנכס נעשתה בהסכמת כל היורשים במטרה להותירו בידי המשפחה, אך נקבע כי הסכם השכירות אשר נחתם בינם לבין המשיב 1 הינו הסכם למראית עין בלבד. ובאשר לטענה כי הנכס הועבר לבני הזוג במתווה של מתנה על תנאי (תשלום החובות לאגודה), נקבע כי משלא התקיים התנאי למתנה, יש להורות על ביטולה ולקבוע שבני הזוג מחזיקים בנכס שלא כדין. כמו כן, נדחתה טענת המבקשת 3 בדבר פגם בייפוי הכוח עליו חתמה, ונקבע כי הנכס נרכש על ידי גב' מיוסט בתום לב ובתמורה ומתוך ידיעה כי היושבים בנכס עתידים לפנותו בקרוב, ומשכך התקבלה תביעתה לאכיפת הסכם המכר. עם זאת, נדחתה תביעת גב' מיוסט לחייב את בני הזוג ויורשי המנוחה בפיצוי מוסכם שנקבע בהסכם המכר בגין העיכוב במסירת הנכס.

4.

הן המבקשים והן גב' מיוסט הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט למשפחה. בני הזוג טענו כי שגה בית המשפט בקביעתו כי מגוריהם בנכס היו בגדר מתנה שתנאי מפסיק בצידה, שכן עסקינן במתנה עם תנאי נלווה אשר אי קיומו אינו מאיין את המתנה עצמה. בני הזוג טענו כי שגה בית המשפט בקביעתו כי החובות הרובצים על הנכס לא שולמו, שכן בני הזוג החלו לשלם את החובות השוטפים הרבים. כמו כן נטען בשנית כי אין תוקף להסכם המכר שכן ייפוי הכוח עליו חתמה המבקשת 3 היה פגום ודינו להתבטל כיוון שנחתם לאחר שהמבקשת 3 הוטעתה ביודעין על ידי עורך הדין גנון לחשוב כי חתימתה דרושה לצורך העברת הזכויות בנכס על שם בני הזוג. לבסוף נטען כי הסכם המכר אינו תקף כיוון שגב' מיוסט לא התקשרה בהסכם המכר בתום לב ולכן לא יכולה לחסות תחת הגנת תקנת השוק, וכן שלא קוימו התנאים הנקובים בסעיף 10 להסכם המכר לפיו נדרשת אישור זהות הקונה על ידי האגודה וחתימת הסכם בין גב' מיוסט לאגודה.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים. אשר לערעור המבקשים נפסק כי מהות הזכות שניתנה על ידי יורשי המנוחה לבני הזוג הינה הרשאה להתגורר בנכס בלבד, תוך נשיאה בחובות השוטפים והרובצים על הנכס במתכונת של שכירות לתקופה קצובה. צוין כי מן העדויות השונות עולה כי היורשים פעלו כך כיוון שבאותה העת לא ידעו האם הזכות שניתנה למנוחה לרכוש את הנכס עומדת גם להם. נוכח הספק הנוגע לזכויות והחשש כי אם תתקבל תביעתה הכספית של המנוחה נגד האגודה תפעל האגודה להשבת הנכס לידיה תוך ביטול ההרשאה שניתנה למגורים במקום, עודדו היורשים את בני הזוג להיכנס לנכס על מנת לתפוס בו חזקה ולשמר את אחיזת המשפחה בו. רק מאוחר יותר נודע למשפחה במסגרת פגישה עם מזכיר האגודה כי האגודה מסכימה לאפשר ליורשים לרכוש את הזכויות, ומשכך במועד פטירת המנוחה לא היה באפשרות היורשים להעביר לבני הזוג זכות שכלל לא ידעו על קיומה. בית המשפט קבע כי לא היה על בית משפט קמא לדון בטענת המבקשים בדבר קיומה של מתנה על תנאי נוכח קביעתו כי לאחר מות המנוחה הסכימו היורשים לכניסת בני הזוג לנכס "מתוך מטרה להותירו בידי המשפחה". מעת שזו הייתה מטרת ההרשאה שניתנה, ברי שעסקינן בהרשאה לצורך זה בלבד אשר ניתן להפסיקה בכל עת ללא תלות בתנאי כזה או אחר.

כמו כן אימץ בית המשפט המחוזי את קביעתה של הערכאה הדיונית כי המבקשת 3 חתמה על הסכם ייפוי הכוח תוך הבנת משמעותו המלאה, ולא סיימה שליחותו של עורך דין גנון עובר לחתימה על הסכם המכר. באשר להסכם המכר עצמו, נקבע שכיוון שמעולם לא ניתנה לבני הזוג הזכות לרכוש את הנכס ממילא אין מדובר בשתי עסקאות נוגדות, ולכן אין משמעות לשאלת תום ליבה של גב' מיוסט ותחולת תקנת השוק בענייננו אף אם לא ערכה די בדיקות בטרם הרכישה. כמו כן, נדחתה טענת המבקשים כי הסכם המכר לא נכנס לתוקף היות ולא התקיימו דרישות סעיף 10 להסכם משהוצגו לבית המשפט אסמכתאות לפיהן העסקה אושרה ברוב קולות באסיפת חברי האגודה, ולפי הסכמת הצדדים מדיון מוקדם בבית משפט קמא תנאי חתימת ההסכם בין גב' מיוסט לאגודה יתמלא לאחר שיינתן פסק דין בעניין הנכס.

6.

מכאן הבקשה שלפני לרשות ערעור. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי התערב בקביעה עובדתית של בית המשפט למשפחה לפיה כניסת בני הזוג לבית היוותה מתנה, על אף שמי מהצדדים לא ערער על קביעה זו ומשלא שמע בית המשפט עדויות בעניין בעצמו. נטען כי בשלב מתן המתנה עמדה ליורשים זכותה של המנוחה לרכוש את הנכס תמורת תשלום למינהל וזכות זו העבירו במתנה לבני הזוג. זכות זו עמדה ליורשים מכוח היותם יורשים ולא מכוח הסכמת האגודה או מכוח אמירת מזכיר האגודה, וממילא היו יכולים היורשים להעניק את הזכות במתנה אף אם לא ידעו עליה. בנוסף חוזרים וטוענים המבקשים כי יש לבטל את ייפוי הכוח שנחתם על ידי המבקשת 3, וכן כי יש לבטל את הסכם המכר משלא מולאו תנאי סעיף 10 להסכם. בנוסף יש לבטל את ההסכם אף בשל חוסר תום הלב של גב' מיוסט שעצמה עיניים בנוגע למצב הנכס והמתגוררים בו.

7.

לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות.

8.

כידוע, על בקשות רשות ערעור ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת לפיה רשות כאמור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה דנן אינה עומדת באמות מידה אלה. טענות המבקשים, אשר נטועות כולן בעובדות הקונקרטיות של המקרה דנן ובמחלוקת הפרטנית בין הצדדים, נידונו והוכרעו בפסקי דין מפורטים ומנומקים כדבעי, ואף לא מצאתי כי עולה חשש לעיוות דין שנגרם למבקשים.

אוסיף כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי באשר להגדרת היחסים בין הצדדים בעת מעבר בני הזוג לנכס הינה בעיקרה הכרעה משפטית לגביה מסור לערכאת הערעור שיקול דעת רחב, וישנן נסיבות אשר בהן בסמכותו של בית המשפט של ערעור אף להתערב בקביעות עובדתיות, והדברים ידועים.

9.

סוף דבר : הבקשה נדחית ובכך מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תגובת המשיבים לא אעשה צו להוצאות.