בע"מ 1018/04 שמואל פרטוש נ. אליס פרטוש

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאשר שבע (כבוד השופט ג. גלעדי) בעמ"ש 142/02, ולפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כבוד השופטת ש. גולן) בתמ"ש 8241/98.

2.המבקש והמשיבה נשואים זה לזו משנת 1972 ולהם 4 ילדים (ששאלת מזונותיהם שלהם אינה עומדת כאן לדיון). בין בני הזוג התגלע סכסוך וכעת הם אינם חיים עוד במשותף. האשה רוצה בגירושין ואילו הבעל מבקש שלום בית. ביום 1.9.98 הגישה המשיבה בבית המשפט לענייני משפחה תביעה לפירוק שיתוף בנוגע לזכויות בדירת המגורים המשותפת, כספים בחשבון בנק משותף, תכולת הדירה, מכונית, ופנסיה של המבקש. במהלך הדיון בבית המשפט למשפחה הגיעו הצדדים להסכמות במרבית העניינים ושאלות המרכזיות שנותרו התמקדו בנושאי הפנסיה מצה"ל והגמלה משירות בתי הסוהר שהבעל זכאי להן.

3.המבקש הינו גמלאי צה"ל. לאחר 23 שנות שירות, פרש המבקש מצה"ל והחל לעבוד בשירות בתי הסוהר. בשל בעיות בריאותיות פוטר המבקש מעבודתו בשב"ס לאחר 5 שנות עבודה בלבד. ועדה רפואית קבעה את נכותו בשיעור של 37%. לפיכך, מקבל המבקש גם פנסיה משב"ס, למרות שעבד שם פחות מעשר שנים, וזאת מכוח סעיף 15(2) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970. סעיף זה קובע כי מי שפוטר לאחר חמש שנות שירות מסיבת מצב בריאות לקוי, כשדרגת נכותו היא מעל 25%, יהא זכאי לקצבת פרישה.

4.ביום 23.11.98 פסק בית הדין הרבני כי על המבקש לשלם למשיבה 1000 ₪ לחודש עבור מזונות אישה. ביום 7.3.99 הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב התביעה ועתרה למחצית מתשלומי הפנסיה של המבקש. המשיבה הצהירה כי תקזז את כל הסכומים ששולמו לה על ידי המבקש כמזונות. ביום 8.4.99 קבע בית המשפט לענייני משפחה, בהחלטת ביניים, כי המשיבה אינה זכאית לתבוע מחצית מתשלומי הפנסיה של המבקש כל עוד תלויה ועומדת תביעה למזונות בבית הדין הרבני וכי עליה להגיש בקשה למחיקת תביעתה למזונות ולהחליט באיזה סעד היא בוחרת. המשיבה הגישה בבית הדין בקשה לביטול חיוב המזונות, אך בית הדין החליט כי אין כל צידוק לתביעתה וכי תיק המזונות יישאר פתוח (פרוטוקול בית הדין מיום 18.10.99). בפועל המשיך המבקש לשלם את דמי המזונות.

5.בפסק הדין קבע בית המשפט לענייני משפחה כי די בהודעת האשה כי היא מוותרת על מזונותיה ובפנייתה לבית הדין למחיקת תביעת המזונות, וכי היא זכאית לחלקה היחסי בפנסיה החודשית של המבקש, בתנאי שלא תמשיך לגבות את מזונותיה בהם חויב המבקש בבית הדין. בנוגע לחלקה של האשה בפנסיה קבע בית המשפט כי כיוון שחלה על בני הזוג חזקת השיתוף בנכסים, הרי שהמשיבה זכאית למחצית מזכויות הפנסיה הצה"לית של המבקש. בית המשפט התייחס בהקשר זה גם להסכמה בין הצדדים (מיום 14.12.98) לפיה זכאית המשיבה למחצית מן הפנסיה.

באשר לפנסיה משב"ס, קבע בית המשפט כי פנסיה זו אינה בגדר פיצוי גוף לשמו, אלא מדובר בפנסיה רגילה שתשלומה המוקדם התאפשר בשל אחוזי הנכות של המבקש, כך שהיה זכאי לפנסיה לאחר 5 שנות עבודה בלבד. כמו כן קבע בית המשפט כי בתקופת החיים המשותפים הכניס המבקש את כספי הפנסיה משב"ס לקופה המשותפת וכי בהתנהגותו הבהיר כי גם לדעתו מדובר ב"נכס משותף". המבקש ערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע והתמקד בשאלת הפנסיה מצה"ל והגמלה משב"ס.

6.בבית המשפט המחוזי נדחה ערעורו של המבקש על כל חלקיו. בנוגע לפנסיה משב"ס קבע בית המשפט כי אין מדובר בקצבה המשולמת בשל נזקי גוף, אלא בפנסיה רגילה, המשולמת למבקש בשל שירות של 5 שנים בשב"ס, ואשר הכרתו של המבקש כנכה רק קיצרה את התקופה שהייתה דרושה לו כדי לזכות בפנסיה. פנסיה רגילה נחשבת חלק מהרכוש המשותף בין בני זוג ובכך אין חידוש (ע"א 841/87 רון נ' רון, פד"י מה(3) 793, 797). אשר לזכותה של המשיבה למחצית מן הפנסיה הצה"לית, בית המשפט התייחס לפניית המשיבה לבית הדין הרבני בבקשה לבטל את חוב המזונות, ולהודעתה לפיה כל סכום ששולם לה כמזונות יקוזז מסכום הפנסיה. לאור זאת קבע השופט כי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט לענייני משפחה. אשר ל – 7 השנים בהם שירת המבקש בצה"ל קודם לנישואין, שאת זכויות הפנסיה בגינן ביקש להפחית מן הפנסיה העומדת לחלוקה, קבע בית המשפט כי המבקש אינו זכאי לחזור בשלב הערעור מן ההסכמה אליה הגיעו הצדדים מיום 14.12.98 לפיה המשיבה זכאית למחצית הפנסיה, הסכמה שלא סויגה על ידי המבקש בשלבים קודמים של ההליך.

7.המבקש עותר למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו לפנינו חוזר הוא על טיעוניו בבית המשפט המחוזי. לדבריו, השאלות העולות בבקשתו הן שאלות עקרוניות, המצדיקות מתן רשות ערעור. כן הוא טוען כי התוצאה המעשית של החלטות הערכאות דלמטה אינה צודקת שכן המשיבה עובדת ומתפרנסת יפה, ואילו הוא, המבקש, סובל מבעיות בריאות שבעטיין אינו יכול לעבוד עוד.

8.אין מקום להיעתר לבקשה, באשר היא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123). טענותיו של המבקש נידונו לעומק, ובצורה מפורטת בשני פסקי הדין של הערכאות קמא. בנוסף, השאלות אותן מעלה המבקש הן שאלות נקודתיות, הנוגעות לצדדים עצמם, וליישום הדין על נסיבות המקרה. גם לגופו של עניין, החלטת בית המשפט נראית נכונה ואין מקום להתערב בה. באשר לפנסיה שמקבל המבקש משב"ס – מסעיף 15(2) לחוק הגמלאות עולה בבירור כי מדובר בקצבת פרישה רגילה ולא בקצבה הניתנת בשל נזקי גוף. זוהי הטבה סוציאלית רגילה שנועדה לאפשר למי שהפסיק את עבודתו בשל סיבות בריאות לאחר חמש שנות שירות, ליהנות מקצבת פרישה רגילה. גם באשר להחלטת בית המשפט באשר לזכותה של המשיבה לחלק מן הפנסיה הצה"לית של המבקש אין מקום להתערב. המשיבה ויתרה על מזונותיה ולפיכך יכול היה בית המשפט להקנות לה זכאות לפנסיה תחת המזונות. כבר נפסק כי זכויות פנסיה של בן זוג מהוות, דרך כלל, חלק מהרכוש המשותף העומד לחלוקה בין בני זוג. המבקש נתן את הסכמתו בערכאה הדיונית לחלוקת הפנסיה עם אשתו. מהחלטת הביניים של בית המשפט, עולה בבירור כי בית המשפט הותיר בידי המשיבה את הזכות לוותר על המזונות כתנאי לקבלת חלק מן הפנסיה ולפיכך אין חשש לכפילות בין המזונות כאמור לזכויות הפנסיה. המשיבה פעלה בהתאם להוראת בית המשפט ולפיכך לא איבדה את זכאותה לחלקה בפנסיה.

אשר לטענה בדבר הצורך להפחית מחלקה של האשה זכויות פנסיה בגין 7 שנות שירות של המבקש בצה"ל קודם לנישואין, אין עילה להתערב במסקנות בית המשפט קמא לפיהן המבקש הסכים לחלוקת הפנסיה במלואה עם אשתו, בלא ניכוי שנות שירותו קודם לנישואיו. מכל מקום, אין סוגיה זו, כשאר הסוגיות שהועלו על ידי המבקש מהווה עילה לדיון בערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.