בע"מ 1019/20פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים מן התאריכים 24 ו-26 בינואר 2020 (עמ"ש 56768-01-20; השופט מ' סובל ) – במסגרתן נמחק על הסף ערעור שהגישה המבקשת על הכרעת בית המשפט לענייני משפחה בעיר (תמ"ש 40673-08-19; השופט פ' גורודצקי ), אשר סילק על הסף תובענה לביטול פסק דין קודם שניתן באותה ערכאה ביום 15.11.2018, בהליך לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן, בהתאמה, פסק הדין הראשון ו- חוק אמנת האג ).

בהכרעתו המנומקת, ציין בית המשפט לענייני משפחה כי נוכח אופי ההליך לפי חוק אמנת האג, שממד הזמן בו הוא "קריטי", ספק אם ניתן בכלל להידרש לבקשת ביטול שהוגשה כתשעה חודשים לאחר מתן פסק הדין הראשון. זאת ועוד, עריכת משפט חוזר תחייב את השבת ילדתם המשותפת של הצדדים לישראל, ותפגע בטובתה. בהקשר זה, בית המשפט הדגיש כי "אין עסקינן בתובענה על פי החוק", כך שבירורה על פי סדרי הדין הרגילים עשוי להימשך זמן רב, באופן שיעצים את הפגיעה בקטינה. בית המשפט נדרש גם לשיקולים מוסדיים הקשורים בערכאה הזרה הדנה במקביל בעניינה של הקטינה, וחתם בקביעה כי התובענה אינה מגלה עילה לעריכת משפט חוזר: גם אם המשיב הפר את התחייבויותיו בהליך העיקרי הרי שלא הוכחה "תרמית" בשעת מעשה, והמבקשת לא הסבירה מדוע לא היה בידיה להשיג את הראיות החדשות לפני מתן פסק הדין באותו הליך. בנסיבות אלה, סולקה התובענה "הן מכוח תקנה 100(1) לתקנות [סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984] והן מכוח תקנה 101(1) ו-(2) לתקנות".

כאמור, המבקשת ערערה על הכרעה זו. אולם, ביום 24.1.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר ב"ערעור על פסק דין בתובענה לפי חוק אמנת האג", שיש להגישו בתוך 7 ימים ממועד מתן פסק הדין. שעה שהערעור לא הוגש במועד, נדרשה המבקשת להציג "ארכה שקיבלה להגשת הערעור". המבקשת טענה בתגובה כי מדובר בערעור "רגיל" שהוגש במועד, אך בית המשפט דחה את טענתה והבהיר, ביום 26.1.2020, כי החלטתו הקודמת –

"התבססה לא רק על העובדה [שהמבקשת] לא שילמה אגרת ערעור ולא הפקידה עירבון (לאחר שסיווגה את ההליך כערעור על פסק דין לפי חוק אמנת האג), אלא גם על כך שבפני בית משפט קמא טענה המערערת [...] לתחולת תקנה 295ו לתקנות סד"א, החלה, כידוע, רק בתביעה לפי חוק אמנת האג".

הערעור נמחק, אפוא, על הסף – ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו, בה שבה המבקשת וטוענת כי ענייננו בערעור "רגיל" שאינו כפוף לסד הזמנים המחמיר החל על הליכים לפי חוק אמנת האג. לדעתה, עמדה זו נתמכת בשורת החלטות שקיבלה הערכאה הדיונית בנוגע לניהול ההליך ולדרישת ההמצאה – ואף ניתן לה ביטוי מפורש בהכרעה מושא הערעור, בה ייחס בית המשפט לענייני משפחה משמעות לכך ש"אין עסקינן" בתובענה לפי חוק אמנת האג. על רקע הודעת הערעור שצורפה, המבקשת מוסיפה כי ענייננו "בדיני נפשות של ממש", וסבורה כי גם אם ערעורה הוגש באיחור ראוי היה לגלות גמישות דיונית ולבחון אותו לגופו.

2.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. נוכח הנימוקים שהוצגו בהכרעתו המפורטת של בית המשפט לענייני משפחה – לרבות קביעות עובדתיות השומטות את הקרקע מתחת לעילות הביטול של פסק הדין הראשון – לא ניתן לומר כי התוצאה אליה הגיעה ערכאת הערעור לוקה בעיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בנסיבות אלה, גם אם אניח לזכות המבקשת כי סיווג הערעור כערעור על פסק דין לפי חוק אמנת האג נעשה על ידה בתום לב – ולא בניסיון פסול לחמוק מתשלום אגרה – אין בכך כדי להושיע אותה.

בשולי הדברים, אוסיף כי אין להידרש לטענה החלופית בדבר "הגמישות הדיונית" הראויה, ולו משום שהמבקשת נמנעה מלבקש ארכה מבית המשפט המחוזי – גם לאחר החלטתו הראשונה, מיום 24.1.2020 – והעלתה את הסוגיה לראשונה בהליך דנן.

3.

הבקשה נדחית, אפוא, ללא צו להוצאות. כמובן, אין בכך כדי למנוע מהמבקשת להעלות את טענותיה כלפי התנהלות המשיב, או כלפי השימוש הלא-ראוי לדעתה שהוא עושה בפסק הדין הראשון, בפני הערכאות הזרות הדנות בעתיד הקטינה. זכויות וטענות המשיב שמורות אף הן.