בע"מ 10465/08 פלוני נ. פלוני

א.

לפתחו של בית

משפט זה מובאים, בין היתר ובמובלט בתחום דיני המשפחה,

עניינים היורדים לשורשו של הקיום האנושי ויחסי בני אנוש. כך גם בתיק זה, בזוית אחת, שעניינה על פניו אינו מורכב, טיפול פסיכולוגי לילד ומחלוקת לגביו

– אך הנה מצויים אנו בהליך בגלגול שלישי. זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) מיום 30.10.08 בתיק בר"ע 2471/07 בו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (השופט נחמני) מיום 10.9.07 בתיק תמ"ש 11515/01.

ב.

המבקש ומשיבה 1 (להלן המשיבה ) התגרשו בשנת 2002. בשנת 2004 פנה המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להורות על הפניית אחד משני ילדיהם (להלן הקטין ) לבדיקת אבהות בשל חשד שהוא אינו בנו. עניין אחרון זה עדיין תלוי ועומד, ונדון בהרחבה בתיק בע"מ 9638/08 פלונית נ' פלונים (טרם פורסם), ואין כאן מקום לפרט. במסגרת אותו הליך מונה לקטין אפוטרופוס לדין (הוא משיב 2 בבקשה; להלן המשיב ). מאז הגירושין, וגם לאחר פתיחת ההליך בעניין האבהות, ממשיך המבקש (כנטען) להתראות עם שני הילדים ולתמוך בהם, והקטין חגג זה לא כבר בר-מצוה הן עם משפחת אמו הן עם המבקש ומשפחתו; והוא מצהיר כי ימשיך ביחסיו עם הקטין, יהיו תוצאות ההליך הנוגע לבדיקה אשר יהיו.

ג.

הקטין עבר טיפול פסיכולוגי בבית החולים שניידר, וזה הסתיים ביום 24.4.06 תוך המלצה בדבר המשך טיפול בקהילה. בחודש ינואר 2007 התחוור למבקש, כי על אף ההמלצה סבורה המשיבה שהקטין אינו רוצה לקבל טיפול, ואין לכפות עליו לעשות זאת. ביום 9.1.07 פנה המשיב לבית המשפט בעניין הטיפול הפסיכולוגי, הציג את עמדות הצדדים - וביקש את הנחיית בית המשפט. ביום 25.1.07 קבע בית המשפט כי למשיב אין מעמד בעניין הטיפול, וכי המבקש גילה לקטין על קיומו של הליך האבהות ולפיכך "אינו ראוי לקחת את הקטין לטיפול ועוד לשמור על דיסקרטיות", ולבסוף:

"האם שהינה ההורה המקבל על עצמו את האחריות סבורה כי אין צורך בשלב זה בטיפול, היא זה שעמדתה חשובה ובשלב זה כל עוד האם סבורה כי אין צורך בטיפול פסיכולוגי לא ינתן טיפול".

ד.

בהמשך (30.1.07) הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש, שהתייחסה גם לקביעה שהמבקש גילה לקטין על קיומו של הליך האבהות. החלטה בבקשה ניתנה ביום 10.9.07. בית המשפט הסכים למחוק את הקביעה הנזכרת, אך קבע:

"אני אכן סבור שהמבקש אינו יכול לקבוע מה טובת הקטין בעניין הטיפול לאחר שלטענתו הוא אינו אביו של הקטין... המבקש אינו יכול מצד אחד לטעון כי הוא אינו האב, ומצד שני לדרוש זכויות של אב, וזאת בין אם המבקש אמר לקטין את חששו או שלא המבקש סיפר לקטין על ההליכים".

ה.

המבקש עתר לרשות ערעור בבית המשפט המחוזי (ביום 28.10.07). הרשות ניתנה (ביום 13.7.08), אך הבקשה נדחתה לגופה בפסק דין (מיום 30.10.08). ראשית נקבע, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. שנית נקבע:

"בנסיבות בהן המערער הגיש תביעה לסעד הצהרתי לפיו אין הוא אביו של הקטין, ובכך מצהיר, למעשה, כי מבקש הוא להתנער מכל חובותיו וזכויותיו כהורה לקטין, פוחתת החשיבות הניתנת לעמדתו בנוגע לצרכי הקטין, ועולה המעמד הניתן לעמדת המשיבה...

אין בכך, בכדי להמעיט או לשנות מחשיבותו של המערער בחיי הקטין או כדי לגרוע מרצונו של המערער לדאוג לשלומו של הקטין, שהוא רצון מבורך כשלעצמו, אולם על המערער להבין כי יש תוצאות למהלך המשפטי בו נקט".

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו, בה נטען הן לפגמים נקודתיים בפסק הדין קמא, הן לעניין טובתו של הקטין, והן בסוגיה העקרונית של מעמדו של אב "אשר הגיש תביעה לבירור שאלת אבהותו על הקטין במהלך בירור התובענה".

ו.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה אין בידי להיעתר לה. ביסוד ההליך עומדת משאלת המבקש – ששני בתי המשפט לא הטילו ספק במניעיה הכנים כשלעצמם, ואף לי אין יסוד לכך – שהקטין ימשיך לקבל טיפול פסיכולוגי כהמלצת מטפליו בבית החולים שניידר. ברם המלצה זו היא כיום כבת שלוש שנים, ואין כל מקום לנהל הליך בגלגול שלישי בעניינה. בודאי אין ערכאה זו מתאימה לבירור פרטני של סוגיות טיפוליות רגישות כאמור, ובכל מקרה בהתחשב בטיב המאטריה בה אנו עוסקים, ובחלוף הזמן אין מקום לדיון נוסף באשר לקיומה של אותה המלצה, אשר בגילו של הקטין – 13 – ונוכח השינויים בהתפתחותו בגיל זה אין לדעת אם עודה תקפה כל עיקר.

ז.

ברם, לא אמנע מהידרשות לעניין מסוים שלא חשתי בנוח לגביו, ודומני כי כדי להתייחס אליו דיינו בתמונה שנפרסה בעמדות הצדדים בהליכים הקודמים שצורפו לבקשה, והן מקיפות; נוכח התוצאה לא ראיתי מקום לבקש תגובה, כדי שלא להכביר הוצאות. ביסוד הבקשה עומד נושא אנושי רגיש, כאמור, שקשה להלום כי יוכרע כשלעצמו ולעיצומו אך על יסוד של מעמד בהליך. אכן, המשיב מונה אפוטרופוס לעניין מסוים מזה, ולבתי המשפט או למשיבה השגות על מעמד המבקש לאחר פתיחת הליך האבהות מזה – אך ברי כי ההכרעה בעניין טובת הקטין צריכה להתייחס לטובת הקטין , מעבר למ עמדם של הגורמים המעוררים את השאלה (השוו עמדת השופט, כתארו אז, ח' כהן בע"א 8/74 לייזרוביץ נ' לייזרוביץ , פ"ד כח(2) 436). מסיבה זו סבורני, כי השאלה העקרונית שעותר המבקש להכרעתנו בה – מעמד אב שהגיש תביעה לבירור אבהותו – אינה לעניות דעתי השאלה האמיתית לפיה יש להכריע בשאלת הטיפול הפסיכולוגי לקטין.

חלילה לי לומר שבית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי אינם דואגים לטובת הקטין, ונזכיר רק את צוות המומחים שהקים בית המשפט לענייני משפחה בגדרי הליך האבהות; אך בודאי לא נתכוונו להנמקה ממנה עשוי להשתמע, שלא על יסוד טובת הקטין הוכרע ההליך, אלא על יסוד מעמדם של הצדדים הניצים.

ח.

כשלעצמי יש לי גם ספק, ומבלי שאטע מסמרות משאין זה כשלעצמו הנושא,

אם אין תפקיד האפוטרופוס לדין – המשיב – ניתן להתפרש גם כנוגע לטובת הקטין בהקשרים מעין זה הנוכחי, שהרי שמא עלולה המחלוקת לפגוע בקטין.

ט.

בית המשפט המחוזי ציין, כי "המערער הגיש תביעה לסעד הצהרתי לפיו אין הוא אביו של הקטין, ובכך מצהיר, למעשה, כי מבקש הוא להתנער מכל חובותיו וזכויותיו כהורה לקטין". אפילו נקבל תיאור זה כלשונו - והמבקש הרי מכחישו מכל וכל – עדיין לעת הזאת המבקש הוא אבי הקטין לכל דבר ועניין. ברי שלא היה עולה על הדעת, למשל, לפטור את המבקש ממזונות הקטין במשך הליך האבהות, ובמידה זו עצמה – קשה להלום כי נפגעת אחריותו ואפוטרופסותו בשל הגשת ההליך. כך לעניין זכויותיו כאב, ודאי כך לעניין "החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין" (לשון סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962). לא למותר לציין, כי עמדת המשיבה (האם) היתה לגופה – בכל הכבוד – עניינית (תצהירה מ-23.10.07), קרי, היא התנגדה לעמדת המבקש מטעמים שונים אך הוסיפה שאם יוחלט לבחון אפשרות להמשך טיפול, ייעשה הדבר בתנאים מסוימים (וסבירים בעיני) של חיסיון בקשר להליכים המשפטיים מפני המטפל – ומתן הטיפול כשהקטין שוהה עם המבקש.

י.

ולבסוף, המבקש העלה כאמור ספקות לגבי היותו האב הביולוגי של הקטין, אותו הוא מגדל כבנו עד הנה. השאלה אם תאופשר בדיקת רקמות טרם הוכרעה, ומוסכם כי טובת הקטין תהיה אמת המידה להכריע בה. בנסיבות אלה - בהן יתכן שיוחלט שלא לאפשר את בירור תביעת האבהות לאשורה כל עיקר – ראוי משנה זהירות באשר ל קביעות משפטיות, שיש בהן כדי לערער על מערכת הזכויות והחובות ההוריות שבין הקטין והמבקש.

י"א.

ולבסוף, אביע את התקוה כי ענין הטיפול הפסיכולוגי ייבחן לגופו, ואין בידי כמובן לקבוע דעה לעניין נחיצותו, וכתום זמן רב כל כך ממילא, ככל הנחוץ, על הדבר להיבחן נכון להאידנא.

י"ב.

סוף דבר, בנתון לאמור לא אוכל להיעתר לבקשה.