פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
1047/18
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל
אביב-יפו מיום 19.01.2017 בעמ"ש 19243-05-17
בשם המבקשת:
עו"ד אהרן כהן
החלטה
כפי שציינה בהגינותה המבקשת, "בקשת ערעור זו מעלה שאלות כבדות משקל שאינן באות בגדרה של הלכת 'חניון חיפה'", ואינן חורגות מעניינם של הצדדים. די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עמ"ש 19243-05-17; סגן הנשיא י' שנלר , סגן הנשיא ק' ורדי והשופטת ע' רביד ) – במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על הכרעת הערכאה הראשונה בעניינה (ת"ע 56207-02-15; השופטת ש' גליק ), בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
המבקשת מלאה אמנם טענות כרימון כלפי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, וכלפי שורה ארוכה של החלטות ביניים שקיבל. ברם, ריבוי הטענות אינו מהווה, כשלעצמו, מדד לאיכותן – ודי אם אציין כי המבקשת מפנה את חיציה גם אל החלטות העוסקות בהיקף סיכומי הצדדים ובאופן ניהול חקירת העדים, וכי לפחות ביחס להחלטה אחת כבר הוגשה, ונדחתה, בשעתו בקשת רשות ערעור (ראו פסקה 47 לבקשה שבכותרת).
מבלי להידרש לפירוט יתר, עולה מן החומר כי המחלוקות בין הצדדים – הן בשאלת הצוואה שאותה יש לקיים, והן בנוגע לרכוש שהעניקה המנוחה למשיב בחייה – נושאות אופי עובדתי מובהק. בהעדר היבטים עקרוניים, ובפועל אף לא משפטיים, לא מצאתי בטענות המבקשת עדות לעיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בקביעות עובדתיות ובהחלטות דיוניות של הערכאות הקודמות, לבטח במסגרת גלגול שלישי.
לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"א באדר התשע"ח (26.2.2018).
ש ו פ ט