בע"מ 10616/06 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, ובו נדחה ערעור המבקשים כנגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שקיבל התנגדות המשיבים לבקשת קיום צוות המנוח – אביה של המבקשת.

בפסק דין ארוך ומפורט ניתחה הערכאה הדיונית את הראיות שהובאו בפניה לנסיבות עריכת הצוואה וחתימתה, ובסיכומו קבעה השופטת כי "לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים, לא שוכנעתי כי הצוואה נערכה כדין, המשיבים (המבקשים שבפני – י"א) לא הרימו את נטל הראיה להוכיח דבר אמיתות הצוואה ולא היה מקום להגישה".

ערכאת הערעור שבה ובחנה את טענות המבקשים לפרטי פרטיהן, והגיעה גם היא למסקנה כי "המערערת (המבקשת מס' 1 – י"א) נכשלה להוכיח את אמיתות הצוואה והיותה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח".

בבקשה זו עותרים המבקשים לרשות ערעור נוסף על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

לאחר עיון מפורט בבקשה ובתגובת המשיבים על נספחיהם ובפסקי הדין המפורטים והמנומקים כדבעי של הערכאות קמא, איני מוצא מקום להיעתר לבקשה. בחינת טענות המבקשים מעלה כי עניינן בסופו של דבר הינו בניסיון לתקיפה ערעורית נוספת על ממצאי העובדה והמהימנות כפי שנקבעו בערכאה הדיונית וכפי ששבו ונתלבנו בערכאת הערעור.

הלכה משכבר היא, כי לא תיעתר בקשת רשות ערעור לערעור נוסף ושני אלא במקרים בהם היא מעוררת סוגיות עקרוניות וחדשניות שיש בהן הצדקה לקיום הליך ערעורי שני ונוסף בבית המשפט העליון. לא מצאתי נימוק או טעם שכזה בבקשה שבפני.

וגם זאת. נימוקי הבקשה מתייחסים, בסופו של דבר, לתקיפת הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בערכאה הדיונית אשר שבו ונתאשרו בערכאת הערעור.

גם מטעם זה אין מקום להעתר לבקשה, שכן ערכאת הערעור, וקל וחומר בערעור שני, לא תתערב דרך כלל בממצאי עובדה ומהימנות שכאלה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה בסכום של 10,000 ש"ח.