בע"מ 10847/07 פלוני נ. פלוני

1.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבות.

משך שנים ארוכות התבררה בבית המשפט לענייני משפחה תביעת המזונות שהגישו המשיבה 1 (אשת המבקש) והמשיבה 2 (בתו) כנגד המבקש, ובמקביל התביעות הדדיות לעניין חלוקת הרכוש. ביום 23.11.05 ניתן פסק דינו המפורט והמקיף של בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט ד"ר ג' גרמן), ובו נקבעו שיעורי המזונות השונים בהם חוייב המבקש למשיבות ביחס לתקופות השונות שממועד הגשת התביעה ואילך. כמו כן, נקבעה חלוקת הרכוש.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בערעורו השיג על ממצאי הערכאה הדיונית לעניין רמות ההשתכרות שלו ושל המשיבה 1, ועל סכומי המזונות שנקבעו לאור ממצאים אלה. עוד השיג המבקש בערעורו על דחיית טענתו לעניין היות המשיבה 1 "מורדת" שאינה זכאי למזונות, ועל סכומי המזונות שנפסקו לזכותה לתקופה שמיום ההחלטה בבית הדין הרבני למתן הגט ועד לסידור הגט בפועל. אשר למרכיב תביעות הרכוש – ייחד הוא את ערעורו לסכום ההוצאות שנפסק נגדו.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, לאחר שמצא כי כל טענותיו אינן אלא השגות על ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט לענייני משפחה מתוך הראיות שהובאו בפניו. לא נמצאה לה לערכאת הערעור עילה שתצדיק התערבות במסקנות אלה.

עתה עותר המבקש מבית המשפט העליון למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.לא מצאתי כאמור עילה המצדיקה היעתרות לבקשה. הלכה היא משכבר, כי לא תינתן רשות ערעור לבית המשפט העליון בגלגול שלישי של ההליכים, אלא אם כן מעוררת הבקשה סוגיה משפטית עקרונית שהשלכותיה החדשניות והרוחביות חורגות מזירת היריבות הנקודתית שבין הצדדים לסכסוך.

לא מצאתי טענה שכזו בבקשה שבפני.

ב"כ המבקש מנסים לעטות בקשתם במחלצות של סוגיות משפטיות. לטענתם, פסק דינה של הערכאה הדיונית ניתן שנים ארוכות לאחר שנקבעו המזונות הזמניים, ומשמעו חיוב רטרואקטיבי של המבקש בסכומים המצטברים עתה לסכום משמעותי. זאת, לטענתם בניגוד ליעודם של תשלומי מזונות שמטיבם נושאים הם אופי של תשלומים עתיים לצרכים השוטפים.

אין ממש בטענה זו, ובדין דחוה שתי הערכאות קמא. המזונות הזמניים שנפסקו בראשית ההליכים לא שיקפו, מעצם היותם זמניים, את הסכומים שאמורים היו להיקבע לאחר בירור הפלוגתאות הנתונים והעובדות הרלבנטיות. משנתבררו הדברים – לאחר שנות התדינות ארוכות – אין בחלוף הזמן להקהות מעוצמת חיובו של המבקש החייב בהם.

לאור זאת, נימוקי הבקשה לגופם מהווים, כאמור לעיל, רשימת השגות פרטנית על ממצאי העובדה והמסקנות המשפטיות שנתבקשו מהם. באלה אין מקום או טעם להצדיק מתן רשות לערעור נוסף.

בהינתן זאת – דין הבקשה שבפני להדחות.

משלא נתבקשה תגובת המשיבות – אין צו להוצאות.