בע"מ 1093/21 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעמ"ש 19600-01-20 מיום 4.1.2021 (השופט הבכיר ש' אטרש והשופטים ע' טאהא ו- ת' נסים שי ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 25.11.2019 (תלה"ם 68561-03-18, השופט מ' שדאפנה ).

2.

הצדדים לבקשה שבפני נישאו בשנת 2005 והתגרשו בשנת 2013. בשנות הנישואין נולדו להם שלושה ילדים, שעודם קטינים: בת ושני בנים (להלן ביחד: הקטינים ).

3.

בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים רבים, שאין זה המקום לפרטם. די יהיה בכך שיצוין כי ביום 2.11.2014 הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה המשמורת על שלושת הקטינים תהא מסורה למשיבה, בכפוף לזמני שהות שנקבעו למבקש (יום אחד במהלך השבוע וכן בכל סוף שבוע שני). כן נקבע שהמבקש יישא בסכום מזונות כולל שיעמוד תחילה על 3,300 שקלים ובהמשך על 3,500 שקלים (תמ"ש 10103-06-12). בשנת 2017 הגיש המבקש תביעה למשמורת בלעדית על הקטינים (תמ"ש 65067-09-16). ביום 26.3.2017 הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה אף היא תוקף של פסק דין, לפיה הקטינים יישארו במשמורת המשיבה, אך יתווסף יום אחד לזמני השהות של הקטינים אצל המבקש במהלך השבוע.

4.

מקורה של הבקשה דנן בשתי תביעות נוספות שהגיש המבקש, האחת – שהוגשה בשנת 2018 – לביטול או הפחתה של דמי מזונות (תלה"ם 68561-03-18, להלן:

תביעת המזונות ), והשנייה – שהוגשה בשנת 2019 – להעברת המשמורת על הבת הבכורה (ילידת 2005) מהמשיבה לידי המבקש (תלה"ם 31229-06-19, להלן: תביעת המשמורת ). במסגרת תביעת המזונות טען המבקש כי חל שינוי נסיבות מהותי מאז ניתן בשנת 2014 פסק הדין שבו נקבע סכום המזונות שעליו לשלם, באופן המצדיק ביטול או הפחתה של דמי המזונות. בין היתר טען המבקש לקיומו של פער גדול בין רמת החיים שלו לרמת החיים של המשיבה. במסגרת תביעת המשמורת טען המבקש כי יש להעביר את המשמורת על הקטינה לידיו, וכי היא עצמה מעוניינת בכך.

5.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את שתי התביעות. במסגרת תביעת המשמורת הוגש תסקיר על ידי עו"ס לסדרי דין אשר המליץ על משמורת משותפת, שתאפשר לקטינים לשהות יום נוסף בשבוע בבית המבקש, ובית המשפט לענייני משפחה אימץ המלצה זו. במסגרת תביעת המזונות קבע בית המשפט לענייני משפחה כי השינוי בחלוקה של זמני השהות בין ההורים סולל את דרך ליישום עקרונות ההלכה שנקבעה בבע"ם 919/15

פלוני נ' פלונית (19.7.2017). בית המשפט לענייני משפחה העמיד את כלל צרכיהם של שלושת הקטינים על סך 6,500 שקלים בסך הכול. בהתאם, ובהתחשב בהכנסתו של המבקש ובזמני השהות החדשים של הקטינים עמו, העמיד בית המשפט לענייני משפחה את חלקו של המבקש בדמי המזונות על 975 שקלים לחודש בסך הכול (325 שקלים לכל קטין).

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי דמי המזונות כפי שנקבעו בשלב זה יחולו החל מחודש נובמבר 2019, כאשר יתר החיובים שנקבעו בפסק הדין מיום 2.11.2014 ייוותרו על כנם.

6.

המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי וזה התקבל. בפסק דינו שניתן בתום הדיון שנערך בפניו ביום 4.1.2021 קבע בית המשפט המחוזי כי הדיון יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שידון מחדש בהעברת המשמורת, בהסדרי השהות ובגובה המזונות, וזאת "בהתחשב גם בהתפתחויות שחלו מאז מתן פסק הדין ועד היום". עוד נקבע כי על בית המשפט לענייני משפחה להורות על עריכת תסקיר עדכני ולשקול מינוי מומחה לשם מתן חוות דעת בשאלת המשמורת המשותפת, הקשר בין ההורים ודרכי הטיפול המתאימות. בית המשפט המחוזי קבע כי עד למתן פסק דין סופי ימשיך המבקש לשלם דמי מזונות בהתאם למצב ששרר עובר לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ואילו זמני השהות ייוותרו לעת עתה כפי שנקבע באותו פסק דין.

7.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי ביום 16.2.2021 דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין.

8.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי לא היה מקום לבטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהצדדים ושבפניו נפרשו כל הראיות הרלוונטיות. כן נטען כי בית המשפט המחוזי כלל לא נימק את פסק דינו ולא ציין את הטעמים לביטול פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתיר למשיבה להציג ראיות חדשות שלא הוגשו לעיונו של בית המשפט לענייני משפחה.

9.

כשבוע וחצי לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, ביום 28.2.2021, המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי אינה סבירה בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה ובחובותיו הרבים, ולנוכח העובדה שהקטינים שוהים אצלו מחצית מימות השבוע, כך שהוא מממן מחצית מהוצאותיהם בפועל.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור הגעתי ל כלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר היא מגלה עיוות דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). אין אלה פני הדברים. הבקשה, כמו גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נסבה על ממצאים עובדתיים הנטועים היטב בנסיבות המקרה ועל יישומו של הדין הקיים . על כך יש להוסיף, כי בהתחשב בתוצאה האופרטיבית של פסק הדין, אשר אינו סוגר את ההתדיינות בין הצדדים, אף מידת הצדק אינה מחייבת התערבות בו. אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

11.

סוף דבר: הבקשות נדחות. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.