בע"מ 11109/08פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט שילה) מיום 22.12.08 בתיק רמ"ש 10524-12-08 בה נדחתה בקשה לסעד זמני (עיכוב ביצוע) במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (השופט ויצמן), אף היא במסגרת סעד זמני, מיום 16.12.08 בתיק תמ"ש 17962/06. נתבקש גם עיכוב ביצוע.

ב.

אלה עיקר נסיבות הבקשה כפי שמסרה המבקשת . ביום 20.8.06 נתן בית המשפט לענייני משפחה תוקף של פסק דין להסכם גירושין שערכו הצדדים. בהסכם נמסרה המשמורת על שני ילדי בני הזוג (הגדול שבהם סובל מאוטיזם) למבקשת, ונקבעו הסדרי ראיה עם המשיב. ביום 31.1.07 הגישה המבקשת תביעה לשינוי הסדרי הראיה, וביום 21.2.07 הגיש המשיב תביעה להעברת המשמורת. ביום 28.8.07 נתן המומחה מטעם בית המשפט (ד"ר גוטליב) חוות דעת ראשונה, בה המליץ על השארת המשמורת אצל המבקשת תוך הסדרי ראיה (לרבות לינה) אצל המשיב. לפי בקשת בית המשפט ניתנה חוות דעת מעודכנת (הוגשה ביום 23.11.08), שהתייחסה גם לשינויים שהתרחשו מאז חוות הדעת הראשונה - ובה הומלץ על העברת המשמורת למשיב. ביום 16.12.08 הורה בית המשפט לענייני משפחה על העברת המשמורת. וכך נקבע:

"1.

נוכח חוות דעתו של המומחה והבהרתו במכתבו מיום 2.12.08, והן נוכח התרשמותי מהצדדים עצמם, אני סבור כי יש ממש בהערכת המומחה, כי העברת המשמורת באופן מידי, אינה מהווה העברה דרמטית מדי.

2.

שני ההורים, גם יחד, טיפלו בקטין, לפיכך המעבר לידי האב אינו טומן נזק לקטין.

3.

לפיכך אני מורה על העברת הקטין למשמורת האב לאלתר".

ג.

כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 22.12.08 נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי הביע אי נחת מההחלטה הקצרה בה הוכרע הנושא, "במיוחד נוכח מהות הצוים שבקשר עימם ניתנה ההחלטה". עוד צוין, כי ההחלטה מתייחסת לקטין אחד - אף שברור שכוונתה לשני הילדים; וכי חסרים בה פרטים מהותיים - דוגמת הסדרי הראיה עם המבקשת וענייני מזונות. מטעמים אלה נקבע, "שראוי שבית המשפט יקיים ישיבה נוספת בימים הקרובים עם הצדדים וישלים את ההחלטה בנושאים שנזכרו לעיל ובנושאים נוספים". כן נקבע, כי ראוי להקדים את שמיעת התיק העיקרי, שלעת הזאת נקבעה לעוד שנה.

ד.

חרף האמור, נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע. נקבע, "הואיל ושני הצדדים אינם חלוקים שהשינוי כשלעצמו אינו כלשון בא כוח המבקשת

'דרמטי', והן בית המשפט והן המומחה התרשמו שלא ייגרם להם נזק, אינני רואה עילה לעכב את הביצוע בשלב זה". המבקשת התבקשה להודיע בתוך 15 יום אם עומדת היא על המשך הדיון בבקשת רשות הערעור, או שמא שומרת היא את זכותה "להגיש בקשה אחרת לאחר שתינתן ההחלטה הנוספת".

ה.

כלפי החלטה זו הוגשה (ביום 30.12.08) הבקשה הנוכחית, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע ארעי. במהות תוקפת הבקשה את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, תוך התייחסות לפערים בין שתי חוות הדעת מטעם המומחה ולשיקולי טובת הילדים ומאזן הנוחות.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. גם אם איני בטוח שכל החומר הרלבנטי כולו צורף לבקשה, סבורני שניתן לומר, כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה אינה מפורטת דיה וקשה לראותה כתואמת - בכל הכבוד - את המאטריה בה אנו עוסקים. עמד על כך בית המשפט המחוזי, ומעבר לעניין ההנמקה, שבכגון דא יש לו חשיבות רבה, במיוחד נוכח השינוי בחוות דעת המומחה, הנה מדובר בהחלטה שאינה מסדירה את מכלול השלכותיה (כגון הסדרי הראיה עם המבקשת). אינני יודע - משלא נתבקשה תשובה - אם נערך בבקשה דיון בנוכחות הצדדים, ומה קדם לו, ועל כן אומר רק כללית, כי ברי שהחלטות מסוג זה (למעט במקרים דחופים וחריגים) טעונות דיון כאמור.

ז.

ברם, בית המשפט המחוזי קבע, שראוי לקיים ישיבה נוספת במעמד הצדדים בימים הקרובים , להשלמת ההחלטה הנוכחית. לקביעה זו, המתחייבת בנסיבות, אצרף את קריאתי. ועוד, בקשת רשות הערעור עדיין תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי - ואין מקום בנסיבות אלה לבקשת תגובה ולניהולו של הליך נוסף בבית משפט זה, שעה שהתשתית טרם התייצבה. עיינתי בחוות הדעת מטעם המומחה (לא צורף מכתבו מיום 2.12.08 שככל הנראה נוגע בסוגיית המעבר המיידי), ודומה כי לא ניתן להידרש ל"דרמטיות" של המעבר; בעניין זה, כך נקבע בבית המשפט המחוזי, גם המבקשת אינה חולקת שלא בכגון דא עסקינן. ולבסוף, החלטת בית המשפט לענייני משפחה ניתנה לפני למעלה משבועיים, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 22.12.08 - והבקשה הוגשה ("נוכח חופשת חג החנוכה") רק ביום 30.12.08. אינני יודע האם במהלך ימים אלה הועברה המשמורת בפועל, אך יש במועד הגשת הבקשה כדי לחזק את התחושה שאף לשיטת המבקשת אין מדובר בהעברה "דרמטית" שעלולה לפגוע בילדים. המבקשת קובלת על שלא ניתן לה אישית (להבדיל מבאת כוחה) לדבר בפני בית המשפט המחוזי. דבר זה מסור לבית המשפט הדן על פי שיקולו בנסיבות המקרה, וישנם שופטים שהם "ליברליים" יותר בכגון דא ואחרים "פורמליים" יותר, ומייחדים את הדיבור למייצגי בעל הדין, כשאלה מיוצגים. אלה ואלה דברי אלהים חיים, "דעבד כמר-עבד, ודעבד כמר-עבד" ( בבלי, ברכות, כ"ז א'), קרי, כל אחת מן הדרכים היא לגיטימית, בגדרי הנסיבות בתיק והתרשמות בית המשפט.

ח.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה. בחתימת הדברים, אצטרף לקריאת בית המשפט המחוזי גם ביחס למועד שמיעתו של התיק העיקרי לגופו. דומה כי בנושא כזה דחיית הדיון בשנה עולה כדי נצח, ואם זהו מצב לוחו של בית המשפט לענייני משפחה מחמת העומס, שומו שמים. ועוד אוסיף, כי נחמץ הלב למקרא ההתדיינויות הקשות והמכלות את כוחם וממונם של הצדדים, והסובלים העיקריים מהם הם מן הסתם הילדים, בשעה שאולי ניתן היה להגיע לפתרונות מוסכמים של שכל ישר לטובת הילדים. צר מאוד.

ט.

בנתון לאמור לא אוכל להיעתר לבקשה.