בע"מ 1138/19 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת והמשיב נישאו בשנת 2003 והם הורים לשלוש בנות קטינות. בשנת 2017 פרץ ביניהם סכסוך חריף, אשר במסגרתו מתנהלים ביניהם מספר הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ובכללם הליך בעניין משמורת הילדות. בעבר התגוררו המבקשת והמשיב יחדיו באלעד, אך בעקבות הסכסוך ביניהם עברה המבקשת להתגורר יחד עם הבנות אצל הוריה בבני ברק. בתחילת שנת הלימודים העבירה המבקשת באופן חד-צדדי את הבנות ממוסדות חינוך באלעד למוסדות חינוך הממוקמים בנצר חזני.

2.

מספר תסקירים שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה העלו כי הבנות מנותקות מהמשיב, כי המבקשת מנסה להדיר את המשיב מחיי הבנות וכי מומלץ להעביר את משמורת הבנות למשיב. בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 13.11.2018, נקבע שחרף התנהלות המבקשת משמורת הבנות תישאר בידיה באופן זמני ונקבעו הסדרי שהות עם המשיב. באותה החלטה נקבע כי דיון נוסף בעניין יתקיים ביום 3.3.2019.

3.

ביום 20.12.2018 ניתנה החלטה בדבר מינוי אפוטרופוס לדין לבנות והוזמן תסקיר עובדת סוציאלית לחוק הנוער. ביום 20.1.2019 הוגש תסקיר ממנו עלה כי הבנות מנותקות מאביהן, כי מקום מגוריהן לא ברור, כי הן הועברו ללמוד במוסדות חינוך רחוקים וכי מתרחש תהליך מתמשך של ניכור הורי קשה. על כן הומלץ בתסקיר להורות על החזרת הבנות ללימוד במוסדות חינוך באלעד ועל העברתן למשמורת המשיב. במקביל, הוגש לבית המשפט לענייני משפחה תסקיר חסוי ובו תכנית שנבנתה בוועדת תסקירים בהתייעצות עם עובדת סוציאלית לחוק הנוער. התסקיר החסוי המליץ על העברת הבנות לחזקת המשיב ללא ידיעת המבקשת, בסיוע המשטרה ועובדת סוציאלית לסדרי דין. כן הומלץ כי יוצא צו הרחקה למבקשת ממוסדות החינוך של הבנות וכי החל מהשבוע השני לאחר העברת הבנות לחזקת המשיב יחלו מפגשים של המבקשת עם הבנות במרכז קשר, תוך שהמשפחה תקבל מעטפת טיפולית.

4.

נוכח תסקירים אלו, ניתן ביום 22.1.2019 על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת י' גרינוולד-רנד ) צו להעברת משמורת הבנות מהמבקשת למשיב, לאלתר. בהחלטה נקבע כי הבנות יוצאו מהמסגרות החינוכיות שלהן על ידי פקידת סעד ועובדת סוציאלית לחוק הנוער, בסיוע משטרת ישראל ויועברו לידי המשיב. כן נקבע כי מפגשים בין המבקשת לבנות יחלו החל מהשבוע השני שלאחר העברתן למשיב וכי תוכן תכנית טיפולית עבור המשיב והבנות אשר תבוצע ותיושם בשיתוף כל גורמי הרווחה והטיפול הרלבנטיים. נקבע כי ההחלטה תהיה חסויה עד לאחר שהעברת הבנות למשמורת המשיב תבוצע בפועל (להלן: ההחלטה ). ביום 23.1.2019 ההחלטה יושמה חלקית כאשר שתי הבנות הקטנות של המבקשת והמשיב הועברו למשמורת המשיב, ואילו בתם הגדולה נשארה בחזקת המבקשת נוכח התנגדותה למעבר לחזקתו של המשיב.

5.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי שגה בית המשפט לענייני משפחה כאשר נתן את ההחלטה מבלי שהתקבל תסקיר פקיד סעד לחוק הנוער, מבלי לקיים דיון ומבלי להתחשב בטובת הקטינות, וכן בטרם בדק את הטענות החמורות שהעלתה המבקשת כלפי המשיב. המבקשת טענה כי יש להשיב את המצב לקדמותו, כלומר, להחזיר את הבנות לחזקתה ולהורות על המשך לימודיהן בבית הספר בנצר חזני.

המשיב טען כי ההחלטה נכונה וצודקת, וכי הוא אב מיטבי המכיר בחשיבות הקשר של הבנות עם שני הוריהן ובכלל זה גם עם המבקשת. לטענתו מצבן של הבנות טוב, וכי המבקשת גרמה לבנות לניכור הורי כלפיו ולא קיימה את החלטות בית המשפט עד שלא נותרה כל ברירה אלא להעביר את הקטינות למשמורתו.

עמדת האפוטרופסית לדין הייתה כי לא היה נכון לבצע את העברת משמורת הבנות מהאם לאב באופן חד-צדדי תוך קטיעת לימודיהן בבית הספר בנצר חזני. על פי האפוטרופוס, הבנות איבדו כל יציבות בחייהן וכל אמון במבוגרים. פקידת הסעד טענה כי לא היה מנוס מהעברת המשמורת באופן בו היא נעשתה, נוכח החשש להתפתחות ניכור הורי בקרב הבנות.

6.

ביום 6.2.2019 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט ) ברמ"ש 3786-02-19, כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור ודן בה כערעור. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת שגתה כשבחרה לרשום את הבנות לבית ספר מרוחק, ללא רשות בית המשפט וללא ידיעתו של המשיב. כן נקבע כי על אף טענותיה של המבקשת, קיימות אינדיקציות רבות לכך שהיא לא קיימה את הסדרי השהייה של הבנות עם המבקש כנדרש. לצד זאת, נקבע כי טענותיה של המבקשת ביחס למשיב לא נבדקו כראוי בטרם ניתנה ההחלטה להעביר את הבנות למשמורתו.

כן נקבע כי בטרם מתן ההחלטה לא הוגש לבית המשפט תסקיר פקידת סעד לנוער, לא מונה מומחה למתן חוות דעת בשאלת המסוגלות ההורית של שני ההורים וכי על אף שמונתה לבנות אפוטרופוס לדין, ההחלטה ניתנה לפני שהתקבלה עמדתה. עוד נקבע כי אמנם בתסקיר מיום 21.1.2019 הוזכרה המלצתה של "ועדת תסקירים" אך נדמה כי ההמלצה מרחיקת הלכת הוגשה לבית המשפט על דעתה של פקידת הסעד בלבד וכי בנסיבות אלו היה על בית המשפט לענייני משפחה לקבל נתונים נוספים בטרם מתן ההחלטה. כן צוין כי גם אם היה היגיון בכך שלא התקיים דיון לפני מתן ההחלטה, היה צורך בקביעת דיון דחוף מיד לאחריה, וכי בפועל דיון כזה נערך רק בפני בית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בבקשה לרשות ערעור.

בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות אלו, לא היה מקום למתן ההחלטה באופן בו היא ניתנה. נקבע כי הבת הגדולה תישאר בשלב זה במשמורת המבקשת וכי לגבי שתי הבנות הקטנות יקבעו הסדרי שהייה שוויוניים בין המבקשת למשיב. כן נקבע כי שלושת הבנות תועברנה לאלתר למוסדות חינוך באלעד, שם למדו עד שהמבקשת העבירה אותן למוסדות חינוך בנצר חזני. כמו כן, נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה יתן כל הוראה נדרשת להמשך התפקוד ההורי של הצדדים כלפי הבנות, כי למועד הדיון הקבוע בפני בית המשפט לענייני משפחה יוגשו תסקירים דחופים מטעם פקידת הסעד לסדרי דין ופקידת סעד לחוק נוער בעיריית אלעד וכי לצורך הגשת התסקירים תהיה המשפחה תחת פיקוח הדוק של שירותי הרווחה באלעד, שיפנו לקבלת דיווחים דו-שבועיים מכל גורם המטפל בבני המשפחה. עוד נקבע כי ככל שיעלה הצורך, תגיש פקידת הסעד לחוק הנוער בקשת נזקקות ללא דיחוי.

7.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני ולצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען בין היתר כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על משמורת משותפת באופן זמני, מבלי שנבדקו מסוכנות וכשירותו ההורית של המשיב. עוד נטען כי בית המשפט שגה כשקבע כי הבנות יוחזרו למוסדות לימוד באלעד, בין היתר נוכח כך שהבנות משגשגות בבית הספר בנצר חזני ונוכח הזעזוע שעלול להיגרם להן כתוצאה מהחלפת מוסדות הלימוד באמצע שנת הלימודים.

8.

בקשת רשות הערעור שלפני עוסקת בסכסוך זוגי קשה וניכר כי האירועים העומדים ביסודה מטלטלים את עולמם של הצדדים. יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי אין כל עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא וממילא דינה של הבקשה להידחות.

9.

כידוע, רשות ערעור תינתן רק במקרים בהם נמצא שהבקשה מעוררת שאלה כללית ועקרונית החורגת מהסכסוך בין הצדדים להליך או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה הנדון אינו עומד באמות מידה אלה. בהקשר זה יוער, שבקשת רשות הערעור שלפני הוגשה על פסק דין שניתן במסגרת בקשת רשות ערעור שהוחלט לדון בה כערעור. כלומר, שלמעשה מדובר בבקשת רשות ערעור שנייה שמוגשת בעניין הנדון. החלטת בית משפט קמא נסובה סביב נסיבותיו של המקרה הפרטני שהונח לפניו, והבקשה אף אינה מצביעה על עיוות דין המחייב התערבות.

בהקשר זה יצוין כי גם אם ההליך שבמסגרתו התקבלה החלטת בית המשפט לענייני משפחה מעלה מספר סימני שאלה, העניין נדון מחדש בצורה סדורה בפני בית המשפט המחוזי בטרם נתן את פסק דינו, תוך שבאו לפניו הצדדים השונים, האפוטרופסית לדין ופקידת הסעד. כמו כן, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא הורה על ביצוע בדיקות משלימות כגון הזמנת חוות דעת בשאלת המסוגלות ההורית והגשת תסקירים דחופים, כל זאת לצד הוראה על פיקוח הדוק מצד שירותי הרווחה. בנוסף, יש לזכור שפסק הדין של בית המשפט המחוזי לא קבע הסדרים סופיים ושההליכים המשפטיים בעניין המשמורת על הבנות ימשיכו להתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה. משמעות הדבר היא כי ככל שיעלה הצורך, פתוחה בפני הצדדים האפשרות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בכל שיראו לנכון ובכפוף לסדרי הדין המתאימים. נוכח כל האמור, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

10.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית. לפיכך מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה. אין צו להוצאות.