בבית המשפט העליון
בע"מ 11405/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
היועץ המשפטי לממשלה
נ
ג
ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על –פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 3.11.05 בתיק ע"א 2420/05 שניתן על ידי כבוד השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן ו-א' שילה
בשם המבקש: עו"ד רחל שני-שרפסקי
בשם המשיבה: עו"ד נתן שפטלוביץ
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים גרסטל, פוגלמן, שילה) מיום 3.11.05 בע"א 2420/05, בו התקבל ערעור המשיבים על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן מיום 25.10.04 (השופט שוחט) בת"ע 600/02 (בש"א 10130/03). הפרשה נשוא המחלוקת היא במהותה פן מפניה של ההיסטוריה העצובה של העם היהודי בתקופת השואה.
ב.עניינו של ההליך בבקשה לתיקון צו ירושה, והעובדות הצריכות לענייננו, כמפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי, אלה הן:
(1) ביום 20.10.01 נפטר המנוח גרשון (קורט) דויטש (להלן המנוח), בן למעלה מ-97 שנים, ולא השאיר אחריו צאצאים. אשת המנוח נפטרה לפניו, והמנוח סבר כי אין לו קרובי משפחה נוספים שנותרו בחיים. המנוח הוריש בצוואה דירה למכר שלו, ולא הותיר הוראות לגבי יתר רכושו. ביום 25.3.03 נתן בית המשפט לענייני משפחה צו לקיום צוואת המנוח – שכמסתבר היתה צוואה אחרונה, וקדמו לה אחרות - מיום 31.10.97, וצו ירושה. לפי צו זה, המשיבה, בת דודתו של המנוח מצד אמו, היא יורשת מחצית נכסיו, ויורשי המחצית השנייה הם צאצאים בלתי ידועים של הורי אבי המנוח. בית המשפט הורה במסגרת הצו כי מנהל העיזבון יפעל לאיתור היורשים האחרים, ויגיש בקשה לתיקון הצו תוך שישה חודשים מיום מתן הצו.
(2) ביום 20.5.03 הגיש מנהל העיזבון, שהוא גם בא כוח המשיבה, בקשה לתיקון צו הירושה. לבקשה זו צורפה תעודת פטירה של אבי המנוח, המעידה כי מקום מגוריו האחרון היה באוסטריה. כן הובהר כי לפי הדין האוסטרי, חל על המוריש דין מקום מושבו האחרון. עוד צוין בבקשה כי לאחר מות אבי המנוח בוינה במארס 1941, מינה בית המשפט באוסטריה נוטריון, במטרה לאתר את היורשים. הדבר היה בחודש פטירתו של אבי המנוח. הנוטריון איתר את אשת אבי המנוח פלורה דויטש (לבית צ'וצ'קה) ובתה אחות המנוח – אירנה שרה דויטש, אשר היגרו לאנגליה, וכן את המנוח, שהיגר לישראל. לפי דו"ח הנוטריון מאפריל 1941 לא היו לאב אחים ואחיות במועד פטירתו. כן צורף אישור בעל תוכן דומה ממשרד הפנים בהונגריה, היא ארץ הולדתו של אבי המנוח. אחות המנוח נפטרה בלונדון בשנת 1999, ולא הותירה אחריה צאצאים.
(3) בבקשה בבית המשפט לענייני משפחה נטען עוד כי ידוע למשיבה שלאבי המנוח היו שמונה אחים ואחיות, ואף צורף לבקשה אישור מפנקסי הלידה. עם זאת, צוין כי כל האחים נספו בשואה בלא שהותירו אחריהם צאצאים. טענות אלו נתמכו משפטית בחוות דעתה של ד"ר אווה מרי ברקי, מומחית לדין האוסטרי, אשר הבהירה כי לפי הדין האוסטרי, בדומה לדין הישראלי, אם המנוח לא הותיר אחריו יורשים מצד אביו בפרנטלות השנייה והשלישית, יירש צד האם, בפרנטלה המתאימה, את העיזבון בשלמות. בא כוח המערערת טען כי יש לראות בדו"ח הנוטריון האוסטרי פסק-חוץ, וליתן תוקף לאמור בו לפי סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח 1958 יחד עם סעיף 7(ב) לחוק הצהרות מוות, תשל"ח-1978.
(4) מאמצי איתור נוספים מצד המשיבה כללו חיפושים במאגרי מידע בינלאומיים שונים, אשר פורטו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, פנייה לגנזך מחוזו של אבי המנוח בהונגריה וכן ליתר הרשויות המתאימות שם, ובנוסף- פרסום בעיתונים בישראל ובהונגריה. החיפוש אחר צאצאי אחֵי האב העלה חרס.
(5) בית המשפט לענייני משפחה קבע כי במחלוקת שבתיק – שאלת קיום צאצאים של אחי אבי המנוח – לא הורם הנטל להוכיח כי צאצאים אינם בנמצא, שכן דו"ח הנוטריון שהוגש אינו בגדר פסק-דין, וחוות דעתה של ד"ר ברקאי אינה מלמדת מסקנה חד משמעית בשאלה. גם הראיות האחרות שצורפו אינן מעידות באופן פוזיטיבי כי לא היו צאצאים. נקבע כי עם ששקד מנהל העיזבון רבות על איחודם של יורשים פוטנציאלים, לא היתה השקידה – בנסיבות סבירה דיה.
ג.בערעור המשיבה בבית המשפט המחוזי נסבה המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הבדיקות שערכה המשיבה דכאן עולות בגדר "שקידה סבירה", המספיקה לצורך תיקונו של צו הירושה כמבוקש על ידי המשיבה, וזאת נוכח ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי, מנהל עזבון ברגמן נ' פרידמן, פ"ד נח(2) 65 (הנשיא ברק) (להלן – הלכת
ברגמן ), עליו הסתמך גם בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע, כי נוכח אמונתו של המנוח כי אין לו קרובי משפחה, ולאחר שלא אותרו קרובי משפחה בשלוש הארצות אליהן נפוצו ענפי אילן יוחסיו של המנוח – ישראל, הונגריה ואוסטריה – יש לקבל את הבקשה ולקבוע כי נתקיים היסוד של "שקידה סבירה", ולפיכך לתקן את צו הירושה. קביעה זו של בית המשפט המחוזי נתבססה על הלכת ברגמן , לפיה לא נדרש להוכיח פוזיטיבית שאין יורשים אחרים, אלא רק להראות שקידה סבירה לאיתורם, כדי לעמוד בנטל הראייתי הנדרש על פי דיני הירושה. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות אלו, נוכח היקף העיזבון למול עלות החיפושים שבוצעו עד כה, והזמן הרב שחלף מאז השואה בלא שנתגלו קרובים למנוח, יש לקבל את הערעור ולתקן את צו הירושה. לשיטת בית המשפט, את מבחן השקידה הסבירה יש לפרש, כך שיתחייבו פעולות לאיתור יורשים פוטנציאליים במקומות שלגביהם קיימת אינדיקציה בחינת "ראשית ראיה" ובית המשפט סבר כי המשיבה עמדה בנטל זה. בית המשפט רשם לפניו את התחייבות בן המשיבה לשפות כל יורש על פי דין אם יתגלה כזה ביום מן הימים, ונתן להתחייבות זו תוקף של פסק דין.
ד.בבקשה הנוכחית טען המבקש, כי יש לאפשר לו רשות ערעור נוכח מבחני ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (ממלא מקום הנשיא – כתארו אז – שמגר). יש לבחון שנית את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נוכח סתירה שנוצרה בין הערכאות בשאלת פרשנותה של הלכת ברגמן . המבקש טען כי בית המשפט המחוזי שגה באבחון השאלה המשפטית שעמדה בפניו, שכן השאלה לא הייתה שאלת השקידה הסבירה, אלא השאלה האם אמנם מובילה שקידת המשיבה למסקנה כי לא נותרו למנוח יורשים פוטנציאליים, וזאת שעה שלאביו היו שמונה אחים מבוגרים, אשר סביר כי העמידו צאצאים. אלא מאי? יתכן כי אותם צאצאים נמצאים בארצות אחרות – לבד מן השלוש שנבדקו – אשר לגביהן לא נתקיימה שקידה סבירה. זאת ועוד, משעה שקבע בית המשפט המחוזי כי יתכן שקיימים בעולם יורשים פוטנציאליים למנוח, כלל לא ניתן להחיל את הלכת ברגמן , שכן יישומה במצב כזה יהפוך את הליך איתור היורשים לפורמלי גרידא. עוד טוען המבקש כי בפסק הדין נפלה טעות ביחס להיקף העיזבון, אשר למעשה הוא גדול בלמעלה מפי 4.5 מהסכום שנקבע בפסק הדין, לא 160,000 דולר אלא כ-3 מליון ש"ח. לפיכך, היחס בין היקף העיזבון לבין עלות החיפושים שונה, ויש לדבר השלכות בעת יישומה של הלכת ברגמן , גם על פי הנאמר בה.
ה.(1) נתבקשה תשובת המשיבה, לרבות בשאלה אם נבדק מאגר השמות ביד ושם (לרבות מוסרי עדויות על נספים) וכן בשאלה אם לא היה מקום לניסיונות חיפוש גם במדינות כמו ארה"ב, קנדה או אוסטרליה שהוזכרו בבקשה, שאליהן היגרו יהודים (לרבות מיהדות הונגריה ואוסטריה) עקב הנאציזם והשואה ובמיוחד לאחר השואה.
(2) בתשובה המפורטת נטען, כי אין התיק מעורר סוגיה משפטית וציבורית המצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי. נטען כי אין צאצאים חיים של אבי המנוח וכי כל יהודי הערים בהם גרו - הושמדו. מחקר שנערך מטעמו של בא כוח המשיבה – כעולה מתצהיר מר קניבסקי ממשרדו של עו"ד שפטלוביץ - נעשה בכל אתרי האינטרנט הידועים, אם גם לא במיוחד בארה"ב, קנדה ואוסטרליה. נטען כי גם באת כוח המבקש בעצמה לא ידעה היכן עוד לחפש בני משפחה, והדברים נאמרו מפיה בכתב (מכתבה מיום 17.2.05 אל בא כוח המשיבה ומנהל העיזבון) ובבית המשפט המחוזי. עוד נאמר, כי אם באת כוח המבקש מבקשת לערוך בירורים נוספים, מוכן מנהל העיזבון לפרסם על חשבון העיזבון, ופנה אף לבית המשפט לענייני משפחה ב-16.3.06 לקבל הוראות לביצוע פרסומים נוספים, בהתניה כי אם יתברר שאין להם בסיס ותשתית, יחזיר המבקש לעיזבון את כספי הפרסום. נטען כי אין הסבר מדוע דווקא ארה"ב, קנדה ואוסטרליה נבחרו על-ידי המבקש, ולא הולנד ואיטליה, למשל. נמסר עוד, כי מחצית העיזבון שוויה כ-320,000 דולר. צורפו לתשובה מסמכים שונים, ובהם אישור גנזך מהונגריה מ-29.9.03 בדבר רישום לידותיהם של שמונה אחיותיו ואחיו של אבי המנוח, בלא נתונים נוספים, וכן אישור מעירית וינה מ-11.11.02 באשר להיעדר רישומים של בני משפחה נוספים של אבי המנוח.
ו.(1) החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, אחר שלא מצאנו כי תיפגע זכותה של המשיבה כבעלת דין. השאלה שעליה השליך המבקש את עיקר יהבו היא שאלת הפרשנות הראויה ל הלכת ברגמן, וזאת נוכח הטענה בדבר סתירה בין ערכאות. ניתן לטעון כך; אך ניתן לומר גם שהבקשה כל כולה עניינה יישומה של הלכת ברגמן למקרה הספציפי. הסיבה לגישה שנקטנו במתן רשות ערעור היא רגישותו של הנושא, הקשור בשואה, ושככלל ומטבעו יש בו חשיבות ציבורית (הלכת חניון חיפה בעמ' 128), גם הואיל והוא עשוי להתעורר בדומה גם במקרים נוספים. ב פרשת ברגמן ציין הנשיא ברק (עמ' 80), כי ההלכה בעניין השקידה הסבירה תתפתח ממקרה למקרה; אף מקרה זה בכללם.
(2) נראה כי עיקר טענתו של המבקש היא, שלא ניתן להסיק מן החומר הקיים כי לא נותרו יורשים פוטנציאליים למנוח. זאת אמר גם בית המשפט קמא, אך סבר כי אין מקום לחיפושים נוספים. אכן, שקידת המשיבה לא העלתה יורשים כלשהם, אולם האם היתה שקידת המשיבה, רצינית ככל שהיתה, סבירה דיה? רמת השקידה היא תלוית נסיבות והיא שאלה של הערכה; המשיבה מודה כי שווי העיזבון עולה משמעותית (כפי ארבע ויותר לשיטתה) על הסכום שציין בית המשפט המחוזי, ויש לכך – כאמור - השפעה מסוימת בזיקה להוצאות לעניין חיפוש היורשים, שכן הפרופורציה משתנה כשהעיזבון גדול במידה רבה. הבדיקה הקונקרטית הנדרשת היא האם כל אחיו ואחיותיו של אביו של המנוח לא העמידו צאצאים או שכולם עד אחד נספו, כהנחת המשיבה על פי בדיקותיה. אני ער לכך שעורכות הדין ברקי מוינה וארדלי מבודפשט לא גילו צאצאים לאחיותיו ואחיו של אבי המנוח, אך הן בדקו במקומותיהן שלהן, ולהלכה למצער יתכן שהצאצאים בהם מדובר היגרו מהונגריה למקומות אחרים, כשם שאבי המנוח היגר לוינה.
(3) אכן, נראה כי יש מקום לעריכת חיפוש מסוים גם בארה"ב, קנדה ואוסטרליה, שהן מדינות הגירה, שאליהן הגיעו נוכח השואה פליטים יהודים ממדינות שנפלו לשלטון הנאצים, בנוסף לאלה שבאו לארץ ישראל. כמובן היו מדינות נוספות שאליהן היגרו יהודים בנסיבות השואה. בהונגריה ובאוסטריה עצמן היה מקום כמובן לחפש כפי שעשתה המשיבה, אך לדעתי פשיטא שאין בהן די, שכן רק חלק מן היהודים ששרדו (ויש שיאמרו חלק קטן) חזרו למדינות אלה דווקא. מובן כי ניתן לבדוק אם אכן המדינות שהוזכרו מעלה הן הרלבנטיות ביותר, וזאת יוכל לעשות בית המשפט למשפחה. לדעתנו הדרך הנכונה היא בעיקר פרסום מודעות בעיתונים מרכזיים, ובהם במיוחד עיתונים יהודיים, בערים הגדולות במדינות אלה, שניתן לשער שיהודים ניצולי שואה או בני משפחתם מעיינים בהם, וכדוגמה, בארה"ב בניו יורק, בלוס אנג'לס, בשיקאגו ובמיאמי, בקנדה בטורונטו ובמונטריאול, באוסטרליה במיוחד בסידני ואולי במלבורן. דגש הושם בעיתונים יהודיים, שכן גם אם מתקבל על הדעת, על פי ניסיון בני אנוש, שלאחיו ולאחיותיו של אבי המנוח היו צאצאים, ככל שיימצא להללו עניין (שאותו לא גילו כנראה עשרות שנים) בגורל קרובי משפחה בישראל ונכסיהם, יעיינו בעיתונים כאלה, אם גם לא רק בהם. בית המשפט לענייני משפחה יקבע את הפרטים.
(4) אשר לגובה ההוצאות שיוצאו בחיפוש, מתשובת המשיבה הבינותי כאמור כי קוים מצדה הליך בבית המשפט לענייני משפחה בשבועות אלה, בהקשר לחיפוש ולנשיאה בהוצאותיו. מבלי שנקבע מסמרות, אכן צריך להיות פיקוח בית המשפט לענייני משפחה לעניין זה, כך שההוצאות לא יהיו יתרות על המידה אלא הגיוניות ומידתיות.
(5) הזכרתי – כשם שהזכירה באת כוחו המלומדת של המבקש – כי חלק מן העובדות בתיק נוגעות לימים אפלים בתולדות עמנו, שעה שהחושך כיסה ארץ וערפל לאומים. אכן "דו"ח פטירה ומידע" שצורף לבקשה (מסמך יחיד שצורף על-ידי המבקש בצד פסקי הדין הקודמים) מתייחס לפטירתו של אבי המנוח בוינה ב-24.3.41, בעיצומה של מלחמת העולם השניה. בין היהודים שנותרו (לעת ההיא כ-43 אלף מתוך 176 אלף שהיו בוינה ב-1934 – ראו האנציקלופדיה של השואה (ישראל גוטמן, עורך ראשי) ערך וינה מאת ה' רוזנקרנץ כרך ב', עמ' 409), והם היו מרוששים ו-86% מהם אכלו בבתי תמחוי (ראו שם, 410), מופיע גם שמו של המנוח, "מקס ישראל דויטש". ישראל הוא "שם חובה" שנוסף בתקופה הנאצית לגברים יהודים, בדומה לשם שרה שנוסף לנשים יהודיות, כדי לייחסם כיהודים, לשם פגיעה. מי ששמו האמצעי ישראל ומי ששמה האמצעי שרה – זוהו מיידית על פי השם הנוסף כיהודים. כך מתואר שם בנו של אבי המנוח, קרי מוריש העיזבון דנא, בשם "קורט ישראל דויטש", הגם שאף אביו נקרא בשם ישראל ("מקס ישראל"); אכן, שניהם היו "ישראל", קרי יהודים. משפטן ישראלי מעולי גרמניה בשנות השלושים, חייל בצבא הקיסר במלחמת העולם הראשונה, המשיך לשאת בגאון עד יומו האחרון - כתזכורת לימי החשכה - את השם ישראל ש"הוענק" לו. ובנידון דידן, בתו של האב נקראה אירנה שרה דויטש, וגיסתו נקראה אידה שרה בראון. בעיצומה של המלחמה, בשעה שהיהודים היו מתענים בגטאות, קיבל אבי המנוח גימלה מאת מוסד הגימלאות לפקידי עסקים פרטיים בברלין, בסך 157 רייכסמארק; "סדר חייב להיות". במותו זכה אבי המנוח להיקבר, שלא כיהודים רבים שנספו בשואה. הפקידות מילאה את הטפסים כדרכה, בשעה שהשוחט שחט; צמרמורת עוברת בי. כעבור חודשים ספורים (אוקטובר 1941) הוחל בגירוש הנותרים מיהודי וינה, אל מותם ( האנציקלופדיה של השואה , שם , עמ' 413).
(6) ולבסוף, שאלה יפה היא – והיא מועלית מעבר לתיק זה, ובלא הטלת דופי חלילה במשיבה או בבא כוחה - האם אין הבדיקה במקרים כאלה צריכה להיעשות על-ידי האפוטרופוס הכללי, ולא על-ידי מי שהוא בעל עניין לכאורה – ושוב, בלא פגיעה במשיבה – לצמצם במספר היורשים הפוטנציאליים כדי להגדיל חלקו בירושה. אכן, כיום ככלל מטיל הדין את הנטל על מבקשי הירושה (תקנה 14 לתקנות הירושה תשנ"ח-1998, וראו הלכת ברגמן עמ' 73). הנשיא ברק העיר ( שם, עמ' 81), כי ראוי למחוקק לשקול מי הגורם שיאתר את קרובי המשפחה האפשריים, והועלו הצעות שונות; חוק האפוטרופוס הכללי אמנם תוקן בתשס"ה (תיקון מס' 3) כך שנקבעו הוראות לגבי ניהול נכסיהם של נספי שואה על-ידיו, אך בענייננו אין המדובר בנכס של נספה שואה.
ז.לא אומר כי בא כוח המשיבה, מנהל העיזבון, לא יגע (רש"י לבבלי יבמות
קי"ז א', דיבור המתחיל "בדברי תורה" אומר "אם יגעת בה תמצא אם לא יגעת לא תמצא"); אך כדי שיהא אותו "דין אמת לאמיתו" (בבלי שבת י', א) שהזכיר בתשובתו, דרושה יגיעה מסוימת נוספת.
ח.סוף דבר, הערעור מתקבל בהתאם לאמור והדיון יוחזר לבית המשפט למשפחה. אין צו להוצאות בהליך זה.
ניתן היום, י"ג בניסן התשס"ו (11.4.06).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ש ו פ ט