בע"מ 1142/10 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ו' פלאוט ) ברמ"ש 1648-11-09 מיום 7.1.2010 במסגרתו התקבלה בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (כבוד השופטת

ר' מקייס ) בתמ"ש 9303/06 מיום 13.10.2009.

עובדות והליכים קודמים

1.

בחודש יולי 2008 חתמו המבקש והמשיבה על הסכם גירושין. סעיף 22 ג' להסכם קבע כי:

"באי כוח הצדדים, עו"ד דוד וינצקי ועו"ד טלי רונן ו/או מי מטעמם, אשר מונו ככונסי נכסים למכירת הנכסים דלעיל, ימשיכו ויפעלו ככונסי נכסים למכירת נכסים אלו ולכיסוי חובותיהם המשותפים של הצדדים וחלוקת יתרת התמורה בין הצדדים".

2.

ביום 13.10.2009 ניתנה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא באשר לשכר הטרחה שיש לשלם לעו"ד ויניצקי, כונס הנכסים, בגין מכירת ביתם של הצדדים למשיבה. יש לציין כי שכר הטרחה של עו"ד רונן, כונסת הנכסים הנוספת, לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים והוסכם כי היא תקבל שכר טרחה בשיעור של 0.5% ממחיר המכירה של הנכס.

3.

בית משפט לענייני משפחה קבע כי יש לשלם לעו"ד ויניצקי 2% בתוספת מע"מ ממלוא מחיר התמורה בגין

הנכס, "וזאת למרות שלאור רכישת [המשיבה] את זכויותיו של [המבקש] שולמה רק מחצית שווי הנכס" (פסקה 7 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה). כן התייחס בית המשפט להתנהלותה של המשיבה במהלך ההתדיינות, אותה תיאר כהתנהלות מזלזלת אשר מנעה, בין היתר, את מכירתו של הנכס בכינוס לצדדים שלישיים. נוכח דברים אלו קבע בית המשפט כי עלות שכר הטרחה של עו"ד וניצקי תחול על הצדדים באופן שווה, זאת בכדי לבטא "את התייחסות בית משפט זה להתנהלות [המשיבה] לאורך חודשים ארוכים של התנהלות בפני".

4.

על ההחלטה הנ"ל הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. לטענתה, בית המשפט לענייני משפחה פסק בסוגיית שכר הטרחה שיש לשלם לעו"ד ויניצקי מבלי שאחד מן הצדדים ביקש זאת ובעוד הליכי הכינוס באשר לנכס נמצאים בראשיתם. עוד נטען כי לא היה מקום לפסוק לטובת עו"ד ויניצקי שכר מרבי, כי לא ייתכן מצב בו לא יהיה שוויון בין כונסי הנכסים מבחינת גובה השכר וכי בית המשפט לענייני משפחה אינו רשאי "להעניש" את אחד הצדדים בדרך של פסיקת שכר כונס נכסים, בייחוד נוכח העובדה שעל המשיבה הושתו במהלך ההליכים המשפטיים סכומי הוצאות גבוהים בגין התנהגותה, כפי שזו התפרשה על ידי בית המשפט.

המבקש טען מנגד כי הצדדים לערעור אינם הצדדים הנכונים, וכי הצדדים הנכונים הינם כונסי הנכסים שההחלטה מתייחסת אליהם. עוד נטען כי המשיבה אינה יכולה לצאת כנגד שכר הטרחה שנפסק לטובת באת כוחה, שכן הסכום תואם את ההסכמה בין השתיים וכי היה מקום להטיל על המשיבה את תשלום מלוא שכר הטרחה, נוכח התנהגותה שגרמה להתמשכות ההליכים. עוד צויין על ידי המבקש כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשכר טרחת כונסי הנכסים.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המבקש המתייחסת לצדדים לערעור וקבע כי מכיוון שהצדדים לבקשה הם שצריכים לשאת בשכר טרחת כונסי הנכסים, "אך ברור כי הם הצדדים הנכונים".

6.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, זאת לאחר שקבע שבהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה נפלו מספר פגמים ולפיכך יש לבטלה. נקבע כי אכן לא הוגשה על ידי מי מהצדדים בקשה לקביעת שכר כונס נכסים, ולפיכך ממילא לא נשמעו טענותיהם בעניין זה. לפי בית המשפט המחוזי יש מקום לקיומו של דיון בעניין זה, אשר במסגרתו יעלו הצדדים את טענותיהם. עוד נקבע כי השלב בו נקבע שכרו של כונס הנכסים היה מוקדם מדי, שכן השלב הנכון לפסיקת שכרו של כונס הנכסים הינו בסופם של הליכי הכינוס.

בית המשפט המחוזי ביטל כאמור את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקובעו כי שמורה לכל אחד מן הצדדים הזכות להגיש, בבוא היום, בקשה מתאימה במסגרתה ידוּן בית המשפט בכל טענותיהם בסוגיה. בנוסף הורה בית המשפט המחוזי למבקש לשלם למשיבה את הוצאות הערעור בסך 7,500 ש"ח.

7.

יש לציין כי המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין הנ"ל. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ביום 19.1.2010, בין היתר נוכח העובדה שפסק הדין ניתן במעמד הצדדים ולאחר שנשמעו כל טענותיהם בעניין, כפי שנדרש.

נימוקי הבקשה

8.

במסגרת הבקשה טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי סבר כי הוא, המבקש, הסכים בשתיקה לדון בבקשתה של המשיבה כבערעור, זאת למרות שהוא הביע את התנגדותו במהלך הדיון. עוד טוען המבקש כי ערעור על החלטה בעניין שכר כונס נכסים הוא ערעור בזכות ולא ברשות, ולפיכך היה על בית המשפט לסלק את בקשתה של המשיבה על הסף.

9.

המבקש טוען כי היה על המשיבה לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.9.2009 במסגרתה, כך לטענתו, הכריע בית המשפט בסוגיית שכר כונס הנכסים, בעוד שהחלטתו מיום 13.10.2009 דנה אך בחלוקת הנטל בין הצדדים. כן חוזר המבקש על טענתו לפיה הצדדים לערעור לא היו הצדדים הנכונים והיה מקום לצרף את כונס הנכסים כצד לערעור.

דיון והכרעה

10.

הבקשה שלפניי אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות והחורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת. ההיפך הוא הנכון, הבקשה עוסקת בסוגיה ספציפית בסכסוך שנתגלע בין המבקש לבין המשיבה. בנסיבות אלה, ועל פי הכללים שהטווה בית משפט זה בפסיקותיו, אין מקום להיענות לה [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123].

11.

למעלה מן הצורך אציין כי אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש גם לגופו של עניין. בהחלטתו מיום 16.9.2009 קובע בית המשפט לענייני משפחה כדלקמן:

"החלטה בנושא שכ"ט בגין הבית ... תשלח לצדדים בדואר.

נושא הנשיאה בנטל הוצאות הכינוס ידון באותה החלטה".

עינינו הרואות, בית המשפט לענייני משפחה ציין במפורש, שחור על גבי לבן, כי החלטתו הבאה, היינו ההחלטה שניתנה ביום 13.10.2009 ושבגינה הגישה המשיבה את בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי, תדון גם בגובה שכר הטרחה של כונס הנכסים וגם בחלוקת התשלום בין הצדדים. בנסיבות אלה ברי כי לא היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, שאינה קובעת למעשה דבר לגופו של עניין.

בנוסף,

סעיף 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע כי:

"הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט שלערעור, רשאי בית המשפט לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, אם הסכימו לכך בעלי הדין לערעור, ואף ללא הסכמת בעל דין לאחר שניתנה לו ההזדמנות להביע התנגדותו ונראה לבית המשפט שלא תיפגע זכותו כבעל דין".

משכך, בית המשפט המחוזי היה מוסמך לדון בבקשה, שכן המבקש העלה את התנגדותו במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 17.12.2009, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון.

12.

לסיום, טענותיו של המבקש בדבר הצדדים לערעור ובדבר הצורך להגיש ערעור בזכות ולא ערעור ברשות הועלו גם לפני בית המשפט המחוזי ולפיכך אין מקום לשוב ולהידרש אליהן במסגרת החלטתי זו, וכמובן שאין בטענות אלה, כשלעצמן, כדי להיענות לבקשתו של המבקש, שכן אלה מתייחסות לסכסוך הפרטני בין הצדדים.

13.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות.