בע"מ 11621/04 פלוני נ. פלוני

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' יעקבי-שווילי) בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (א' גלובינסקי) לדחות על הסף תביעה שהגישה נגד גרושה בעניין רכושם המשותף.

1.הצדדים נישאו בשנת 1989 והתגרשו בשנת 2002. במסגרת תביעה רכושית שהגישה המבקשת ניתן פסק דין ביום 4.11.01, בהסכמת הצדדים, בנוגע לפירוק השיתוף בנכסי בני הזוג, כאשר המועד לחלוקה נקבע ליום פקיעת הנישואין כאמור בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. על פסק הדין לא הוגש ערעור והוא הפך לחלוט.

2.ביום 15.3.03 הוגשה התביעה הנוכחית של המבקשת בה נטען, כי נודע למבקשת שבשלהי שנת 1999 היו למשיב סכומי כסף נוספים שלא ידעה עליהם. לפיכך, ביקשה בתביעתה להורות על קביעת מועד עריכת פירוק השיתוף במועד מוקדם יותר ליום פקיעת הנישואין, כך שכספים אלו יכללו בפירוק השיתוף.

3.לבקשת המשיב נדחתה תביעתה של המבקשת על ידי בית המשפט לענייני משפחה בעילת "מעשה בית דין". ערעורה של המבקשת על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטתו ציין בית המשפט, שעניין הכספים אותם מעלה המבקשת בתביעתה הנוכחית הועלה אף במסגרת הסיכומים שהוגשו בהליך הראשון שסופו בפסק הדין מיום 4.11.01. אף על פי כן, מועד פירוק השיתוף נקבע ליום פקיעת הנישואין – מועד גירושי בני הזוג – ולא הוקדם למועד בו פרץ הסכסוך בין בני הזוג כבקשת המבקשת. המבקשת לא ערערה על פסק הדין שניתן בהליך מקורי שהתנהל בין הצדדים ומשכך נקבע שדין ערעורה להידחות.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע, בית המשפט ייעתר ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" מקום בו נוגעת הבקשה לסוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. במקרה דנן, על אף הניסיון לעטוף את טיעוניה בכסות של שאלה משפטית עקרונית, הרי שהטענות המועלות על ידה עניינן אינו עונה אחר אמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור, ולו מטעם זה דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש, גם לגופם של דברים לא נפל דופי בהחלטות הערכאות המשפטיות שנדרשו לעניינם של הצדדים. אין חולק שטענות המבקשת, אשר להברחת הנכסים לכאורה על ידי המשיב, הועלו במסגרת ההליך הראשון שהתנהל בין הצדדים ואף על פי כן נמנע בית המשפט מלהפעיל את סמכותו הקבועה בסעיף 8 לחוק ולהורות על הקדמת מועד עריכת איזון המשאבים. לפיכך, בנסיבות המקרה, בדין קבע בית המשפט לענייני משפחה כי קם מעשה בית דין והמבקשת מנועה מלהגיש תביעתה בעניין פעם נוספת.

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.

בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.