בע"מ 1195-10-24 בע"מ 1195-10-24

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 25.8.2024, בעמ"ש 32112-01-24 (השופטות ע' רביד ו-ס' יעקבי, והשופט נ' שילה). בפסק הדין, נדחה ערעור המבקש על פסק הדין ופסק הדין המשלים של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, מהימים 30.10.2023 ו-2.11.2023 (בהתאמה), בת"ע 63066-08-20 (השופטת א' ארבל-אסל), שבגדרם נדחתה התנגדות המבקש לצוואת המנוח, אביהם של המבקש והמשיבה, וניתן צו לקיום הצוואה.

2.לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, אף ללא צורך בתשובה מאת המשיבה. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך שלפנַי מכוחה של תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. המבקש טוען כי המקרה דנן מעורר שאלה "רלבנטית לכלל ציבור המתדיינים", לגבי פרשנות סעיף 8א(ב)(2)(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה). דא עקא, שכפי שנקבע הן על-ידי בית משפט השלום בפסק הדין המשלים, הן על-ידי בית המשפט המחוזי, ענייננו כלל אינו בא בגדרי סעיף 8א לחוק הירושה, שכן אין עסקינן בצוואה הדדית. כך, כדברי בית משפט השלום, שאושררו גם על-ידי בית המשפט המחוזי, אף לא אחת מצוואות בני הזוג המנוחים, הוריהם של הצדדים, "מפנה לצוואה האחרת", "כוללת התייחסות לצוואה האחרת", או "מסתמכת על קיומה או היעדר קיומה של הצוואה האחרת". יתרה מזאת, הצוואות כללו שתיהן סעיף מפורש, שלפיו המצווה "רשאי ומוסמך בכל עת ובכל אופן, לשנות, להוסיף או לבטל" את צוואתו. בכך, יש כדי לשלול מעיקרא את יסוד ההסתמכות על אי-שינוי עתידי של הצוואה, יסוד המהווה תנאי הכרחי לצורך קיומה של צוואה הדדית (ראו: סעיף 8א(א) לחוק הירושה). על כן, אף אם אניח כי השאלה האמורה הריהי שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים – היא אינה מתעוררת בנדון דידן. עסקינן אפוא בשאלה תיאורטית, שאין זה המקום להכריע בה (ראו למשל: בע"מ 7833/23 פלוני נ' פלונים, פסקה 5 (9.11.2023)).

3.מתן רשות ערעור אף אינו נדרש לשם מניעת עיוות דין. רובן המכריע של טענות המבקש הן טענות עובדתיות, אשר נדונו בהרחבה על-ידי שתי ערכאות, וקיבלו מענה הולם ומפורט. ממילא, "אין ערכאת ערעור מתערבת ב[טענות מעין אלה] על נקלה, לא כל שכן בית משפט זה ב'גלגול שלישי'" (בע"מ 5347/24 פלונית נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 5 (9.7.2024)).

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.