בע"מ 11981/05 פלוני נ. פלוני

1.המבקשת והמשיב נישאו זה לזו בשנת 1980 ונולדו להם 3 ילדים. בשנת 1998 עלו נישואי בני הזוג על שרטון והם חתמו על הסכם לחלוקת הרכוש, משמורת הילדים ומזונותיהם, בסיוע חברים (להלן: "ההסכם הראשון"). לאחר מכן חתמו בני הזוג על הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה (להלן: "הסכם הגירושין"). אחרי אישור הסכם הגירושין התגרשו בני הזוג. בין בני הזוג התנהלו התדיינויות משפטיות שונות בנוגע למזונות, לאחזקת הילדים ולסילוק ידה של המבקשת מדירת המגורים. בתביעה נוספת, נשוא בקשה זו, תבעה המבקשת לבטל 2 סעיפים מתוך הסכם הגירושין על יסוד טענת טעות או הטעיה וחוסר תום לב של המשיב בנוגע לכספי הפנסיה שלו והכספים בפוליסת הביטוח.

2.בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ט' קופלמן-פרדו) קיבל את תביעת המבקשת בקובעו כי מקריאת ההסכם הראשון עולה כי בני הזוג הסכימו שכל חסכונותיהם והכספים שצברו יחולקו ביניהם בחלקים שווים, ולא רק אלה המצויים בבנקים, כמפורט בהסכם הגירושין. לכן קבע כי המבקשת התקשרה בהסכם הגירושים עקב טעות, ובית המשפט התרשם כי המשיב ידע על הטעות. בית המשפט קבע כי יתכן וניתן לדבר אף על הטעיה וכי היה מקום לויתור על זכויות אלה במפורש. גם כלל הפרשנות כנגד המנסח, עורך-דין מטעם המשיב, הביא את בית המשפט לאותה מסקנה. לפיכך קבע כי המבקשת זכאית למחצית שווי זכויות הפנסיה שנצברו על ידי המשיב, מיום שנישאו בני הזוג ועד מועד האיזון שנקבע בהסכם. בהעדר ראיות בנוגע לפוליסת ביטוח החיים דחה בית המשפט את תביעת המבקשת בעניין זה. על פסק הדין הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

3.בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שטופמן) קיבל את ערעור המשיב. בית המשפט החליט לקבל את הערעור לאור ההלכה הפסוקה, שלפיה בית המשפט לא ייטה להתערב בתנאי הסכם שאליו הגיעו הצדדים וישמור על עצמאותם בקביעת היקף החוזה ותנאיו, מטעמים של שמירה על חופש ההתקשרות בחוזים, קל וחומר כשמדובר בהסכם שאושר ושקיבל תוקף של פסק דין. בית המשפט קבע כי עיון בראיות המשיבה אינו מצביע על קיומם של התנאים הדרושים לתחולת קיומם של טעות או הטעיה, שכן המבקשת לא הוכיחה כי לולא טעותה בדבר חלוקת הזכויות הפנסיוניות באופן לא שווה, לא היתה מתקשרת כלל בהסכם הגירושין שנכרת ואושר כדין. עוד קבע כי הטעות הנטענת אינה אלא טעות בכדאיותה של העסקה, באופן שאינו מזכה בסעד של ביטול. כן קבע בית המשפט כי לאור בקשת המבקשת לבטל סעיפים מהסכם הגירושין, לא היה מקום להעניק לה סעד שכלל לא ביקשה - לשנות את תנאי ההסכם. בית המשפט הוסיף כי אין לקבל את גרסתה העובדתית של המבקשת שכן היא נעדרת הגיון פנימי. על פסק הדין הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי.

4.המבקשת חוזרת וטוענת כי האמינה שהסכם הגירושין מבטא את המוסכם בהסכם הראשון. לטענתה, היה מקום להתחשב בטענותיה גם בשל העובדה שהאמינה כי היתה מיוצגת בעת אישור הסכם הגירושין, ובדיעבד התברר כי עורך-הדין שערך את הסכם הגירושין ייצג רק את המשיב. לדעתה יש מקום לאמץ את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה מטעמיו, שכן הוכח כי מדובר בטעות ובהטעיה בחתימת הסכם הגירושין. למעשה, ביקשה המבקשת בתביעתה להצהיר על זכאותה למחצית מנכסי הבעל ואין להסיק מסקנה אחרת מכותרת התביעה לבטל סעיפים בהסכם הגירושין. לפיכך מבקשת היא להרשות לה לערער על פסק הדין.

5.בהתאם להחלטתי מיום 25.4.06 הגיש המשיב תשובה לבקשה. בתשובתו, טוען המשיב כי אין מקום ליתן למבקשת רשות לערער, בין היתר, לאור העובדה שתביעתה הוגשה שנתיים וחצי לאחר אישור הסכם הגירושין בבית המשפט, ולאחר שביצע את כל הוראותיו. המשיב מוסיף וטוען כי גם בהסכם הראשון וגם בהסכם הגירושין לא מאוזכרות זכויות הפנסיה, וכי לא היה מסכים להתגרש לו היו מאוזכרות. עוד טוען הוא כי המבקשת הסכימה לאמור בהסכם הגירושין והבינה את תוכנו ומשמעותו, וכי לא היה מקום מצד בית המשפט לענייני משפחה להשלים את הסכם הגירושין, בניגוד לתביעת המבקשת לבטל בו סעיפים.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, אין מקום להעניק במקרה זה רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128), שכן אין הבקשה חורגת מן המחלוקת שנתגלעה בין בני הזוג. שנית, ולגופו של עניין, מצאתי, כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח טעות או הטעיה בחתימתה על הסכם הגירושין, אלא לכל היותר בקביעת בית המשפט, טעות בכדאיות העסקה, שכן המבקשת לא הוכיחה כי לולא טעותה בדבר חלוקת הזכויות הפנסיוניות של המשיב, לא היתה מתקשרת כלל בהסכם הגירושין. מסקנה זו עולה מנסיבות העניין: כאמור, הסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין לאחר שהמבקשת הצהירה בבית המשפט לענייני משפחה כי הבינה את תוכנו ואת משמעויותיו. בעניינו, ניכר היה הצורך בהחשת הגירושין מצד המבקשת על רקע קשר עם אחר; הסכם הגירושין בוצע הלכה למעשה בלא שהמבקשת עוררה כל טענה כלפי תוכנו, לרבות זכויות הפנסיה, אלא רק כשנתיים וחצי לאחר שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין. כבר נקבע בעבר כי נטיית בית המשפט היא לכבד את הרצון המוצהר של הצדדים לחוזה, ובוודאי בהסכמי גירושין, בהם יש לא אחת תנאים המושפעים מן הרצון לקדם ולהקדים את הפרידה והניתוק בין בני הזוג, ועל כן, יתכן כי צד לחוזה יסכים לתנאים שהם מבחינה אובייקטיבית גרועים אך מחישים את הגירושין, עניין החשוב לו אותה שעה יותר מכל דבר אחר (ראו ע"א 5490/ 92 רחל פגס ו-3 אח' נ' ישראל פגס (לא פורסם). במצב דברים זה ועל רקע ההלכה הפסוקה, לא היה מקום להתערב בהסכם הגירושין זמן ניכר לאחר שנחתם ובוצע, אף אם טעתה המבקשת לחשוב כי מגיעות לה מחצית מזכויות הפנסיה של המשיב, שכן אין מדובר בנסיבות קיצוניות המצדיקות מתן גושפנקא לביטולו בדיעבד של ההסכם (ראו עניין פגס, לעיל). מה גם שבפועל שינה בית המשפט לענייני משפחה את תנאיו של הסכם הגירושין, בניגוד לסעד שביקשה המבקשת, לבטל בו סעיפים. מעבר לצורך אוסיף כי העובדה שהמבקשת לא היתה מיוצגת בפועל, אין בה כשלעצמה, עילה להתערבות בהסכם הגירושין, שאושר, כאמור ונחתם כדין.

מכל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

אוכל רק להביע תקוה, כי יבוא קץ להתדיינות בין בני הזוג, לרווחת שניהם.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.