פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
1211/15
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 22.01.2015 ברמ"ש 34733-01-15 שניתן על ידי
כבוד השופטת ו' פלאוט
בשם המבקש:
עו"ד נטלי רון לוי
בשם המשיבה:
עו"ד רונן דוידי
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 22.1.2015 (רמ"ש 34733-01-15, השופטת ו' פלאוט ). בפסק דין זה קיבל בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 25.12.2014 (תמ"ש 30621-07-14, השופט נ' פישר ), ובהמשך לכך גם את הערעור עצמו.
רקע וההליכים בבית המשפט לענייני משפחה
2.
המבקש והמשיבה נישאו זה לזו ביום 14.5.2009, והתגרשו ביום 18.11.2013. במהלך הנישואין נולדו להם שני ילדים, שהם כיום בני ארבע וחמש. עובר לגירושין, ביום 7.1.2013, אושר הסכם גירושין שחתמו השניים על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, וקיבל תוקף של פסק דין (תה"ס 8623-12-12, סגן הנשיאה י' כהן ). בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי למבקש תהיה משמורת מלאה על שני הילדים, וכן נקבעו הסדרי ראיה למשיבה לפיהם הילדים ישהו אצלה פעמיים בשבוע (ללא לינה) וכן כל סוף שבוע שני. כן נקבע הסדר לגבי שהיית הילדים בחגים וחופשות באופן שווה אצל ההורים.
3.
ביום 15.7.2014 נפתחו שלושה הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בין הצדדים. המשיבה עצמה הגישה נגד המבקש שתי תביעות. תביעה אחת נסבה על שאלת המשמורת (תמ"ש 30621-07-14). בתביעה זו טענה המשיבה כי הסכם הגירושין נחתם על-ידה על-פי דרישתו של המשיב עוד בטרם החליטו הצדדים להתגרש ועל מנת "להוכיח את רצינותה" כלפיו. המשיבה טענה כי המבקש היה נוהג בה באלימות מילולית ופיזית, וכי גם כיום הוא מונע ממנה לראות את ילדיה. בהמשך לכך, ביקשה המשיבה כי המשמורת על הילדים תעבור אליה תוך קביעת הסדרי ראיה למבקש, וכן ביקשה שבית המשפט יורה על קבלת תסקיר של פקיד סעד בעניינם של הילדים ועל שליחתו של המבקש להדרכה הורית. יצוין, כי בו ביום הגישה המשיבה תביעה נוספת בבית המשפט לענייני משפחה נגד המבקש, שנגעה לחיובו לשאת בתשלומים של החזר הלוואת משכנתה (תמ"ש 30558-07-14). המבקש, מצידו, הגיש גם כן תביעה נגד המשיבה ביחס להסדרי הראיה (תמ"ש 29401-07-14). בתביעה זו טען המבקש כי המשיבה אינה עומדת בהסדר הראיה שנקבע, כי היא הייתה נוהגת בעבר באלימות כלפיו, וכן שהיא סובלת מבעיות פסיכיאטריות. בהמשך לכך ביקש המבקש לבטל את הסדרי הראיה שנקבעו בהסכם, וכן ביקש להורות על מינויה של עובדת סוציאלית אשר תבחן את הסדרי הראיה. במסגרת תביעה זו, ולאחר קבלת תגובתה של המשיבה בה, הורה בית המשפט לענייני משפחה ביום 31.7.2014 על קבלת תסקיר של פקידת סעד (השופטת ו' בן שחר ).
4.
ביום 3.9.2014 הוגש לבית המשפט לענייני משפחה תסקיר, ובו הומלץ לקיים את הסכם הגירושין ככתבו וכלשונו, בעיקר בנושא הסדרי הראיה, ולהטיל סנקציה משמעותית על כל צד שיפר אותו. כן הומלץ בו להורות למשטרה להגיש סיוע משמעותי באכיפתו של ההסכם, לוודא שגורמי החינוך יעזרו למשיבה ברישום למוסדות החינוך ובאיסוף הילדים מהם, וכן על מתן סמכויות לפקידת הסעד לשנות את הסדרי הראיה בהמשך (לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"א-1962) ועל שליחת ההורים להדרכה הורית.
5.
ביום 23.9.2014, לאחר הגשת תגובות מטעם שני הצדדים לתסקיר, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי להמלצותיה של פקידת הסעד יינתן תוקף של החלטה (השופט נ' פישר ).
6.
ביום 25.12.2014, לאחר דיון במעמד הצדדים, ניתנה החלטה בשלושת ההליכים הנזכרים לעיל במאוחד. בהחלטה זו קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הצדדים יעברו בדיקת מסוגלות הורית, וכי המשיבה תישא בעלות חוות הדעת. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי לאחר שהמבקש לא הסכים לאף הצעה בדבר הרחבת הסדרי הראיה, נותרת ההחלטה בדבר הסדרי הראיה בעינה. כמו כן, הורה בית המשפט לענייני משפחה על קביעת קדם משפט נוסף ליום 10.3.2015.
ההליך בבית המשפט המחוזי
7.
ביום 18.1.2015 הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 19.1.2015 קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה תיקבע בדחיפות לדיון, שנקבע ליום 22.1.2015, וכי אליו תזומן פקידת הסעד אשר ערכה את התסקיר. כן נקבע כי המבקש יגיש תגובה לבקשה עד ליום 21.1.2015 בשעה 12:00.
8.
ביום 21.1.2015, זמן קצר לפני המועד שנקבע להגשת התגובה, המבקש הגיש בקשה לדחיית הדיון ולקביעת מועד חדש להגשת תגובה מצדו. בבקשה זו הוא טען כי אין בדיון האמור דחיפות מיוחדת וכי הבקשה לא הומצאה לו כדין, כך שלא יכול היה להשיב לה כנדרש. בית המשפט המחוזי לא נעתר למבקש וקבע כי הדיון ייערך במועד שנקבע (השופטת ו' פלאוט ).
9.
ביום 22.1.2015 התקיים הדיון בבית המשפט המחוזי במעמד הצדדים. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את בקשת רשות הערעור. בדיון נכחה פקידת הסעד, ובמסגרתו היא המליצה לאפשר לינה של הילדים אצל המשיבה, שמתגוררת בבית אמה, המותאם לצורכי הילדים. לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי החליט כי יש לקבל את הערעור בפסק דין שניתן בו ביום. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש הסכים בבית המשפט לענייני משפחה להרחבתם של הסדרי הראיה כך שהילדים יישנו לילה נוסף בשבוע אצל המשיבה, ועל כן היה מקום להורות על הרחבתם בהתאם, לפחות במובן זה. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי היה מקום לקבוע שעלות עריכתה של בדיקת המסוגלות ההורית תחולק בין הצדדים באופן שווה. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שהדבר לא נאמר בתסקיר, אם בשל טעות ואם בשל השמטה, יש לאמץ את המלצתה של פקידת הסעד ולכלול לינה בהסדרי הראיה של האם בשלב זה, כך שהילדים ילונו בבית אמה של המשיבה גם בימים שבהם הם שוהים עם האם באמצע השבוע, וגם בכל סוף שבוע שני, כולל מוצאי שבת. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי מינוי המומחה לצורך בדיקה של מסוגלות הורית יעוכב עד לדיון הקבוע בבית המשפט לענייני משפחה ביום 10.3.2015, וכי יוגש תסקיר עדכני לבית המשפט לענייני משפחה עד ליום 3.3.2015.
10.
להשלמת התמונה יצוין, כי תסקיר סעד נוסף הוגש לבית המשפט לענייני משפחה ביום 10.3.2015, וביום זה גם התקיים דיון בקדם המשפט שנקבע. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי דיון הוכחות יתקיים ביום 2.12.2015, וכי עד לאותו מועד יחולו הוראותיו של בית המשפט המחוזי (או בית משפט זה, ככל שיהיו) בעניין. כן הורה בית המשפט לענייני משפחה על הגשת תסקיר סעד נוסף, בתוך 90 יום.
בקשת רשות הערעור
11.
המבקש טוען בפני, כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו בכך שלמעשה קיים בפניו הליך הוכחות והעיד את פקידת הסעד מבלי לאפשר את חקירתה על-ידי הצדדים. המבקש טוען עוד כי ביטול ההחלטה בדבר בדיקת המסוגלות ההורית היא שגויה, וכי מדובר בהתערבות במתן סעד זמני, שצריכה להיעשות במשורה. המבקש טוען כי התערבותה של ערכאת הערעור במקרה דנן חורגת מגדר הסביר, מאיינת את שיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לאופן ניהול ההליך שבפניו, ומשנה הן את מה שהומלץ בתסקיר והן את הסכם הגירושין בין הצדדים, וכל זאת במסגרת ערעור על החלטת ביניים בלבד. בכך, לטענת המבקש, חרג בית המשפט המחוזי מסמכותו ובפועל איין את המשמעות המעשית של המשך ניהולו של ההליך בפני בית המשפט לענייני משפחה.
12.
המבקש טוען עוד כי נפלו בעניינו פגמים פרוצדוראליים המצדיקים את קבלתה של בקשת רשות הערעור. המבקש טוען כי לא הייתה הצדקה לקביעת הדיון בדחיפות כה רבה, וכי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא התיר את דחיית הדיון והגשת תגובה מצדו, לנוכח העובדה שהבקשה לא הומצאה לו כדין, לטענתו. המבקש טוען עוד כי הגיע לבית המשפט המחוזי מבלי שגרסתו הוצגה כראוי ומבלי שהיה ערוך לחקירתה של פקידת הסעד, וכי הדברים מגיעים כדי שלילת יומו בבית המשפט. המבקש מציין עוד כי ביקש שהמשיבה תפקיד עירבון, אך בית המשפט המחוזי לא התייחס לבקשתו זו כלל. המבקש מלין על כך שלצדדים לא ניתנה הזדמנות לחקור את פקידת הסעד, שנכחה בדיון והשיבה לשאלותיו של בית המשפט.
13.
ביום 12.3.2015 הוריתי למשיבה להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור. ביום 26.3.2015 הגישה המשיבה את תשובתה, וטענה בה כי דין הבקשה להידחות.
14.
בעיקרו של דבר, המשיבה חזרה וטענה כי המבקש התעמר בה בעבר, כי הוא מונע ממנה לראות את ילדיה, ואף מן התסקיר שהוגש עולה התנהגותו הכוחנית והאלימה.
15.
לטענת המשיבה, החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה לשלוח את הצדדים למומחה נעשתה ללא כל בקשה של מי מן הצדדים, בה בשעה ש"דרך המלך" הייתה צריכה להיות, לשיטתה, פניה נוספת לפקידת הסעד לקבלת תסקיר. לעומת זאת, כך נטען, בדיקת מסוגלות הורית היא תהליך שיש לנקוט בו במקרים חריגים בלבד.
16.
במישור הסמכות, טענה המשיבה כי לבית המשפט המחוזי, כערכאת ערעור, מסורות ממילא כל הסמכויות הנתונות לבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, היא טענה כי אף פקידת הסעד הייתה רשאית לשנות את הסדרי הראייה לפי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, כך שממילא לא היה מדובר בהסדרים בעלי אופי קבוע, והוסיפה כי בית המשפט המחוזי שינה את הסדרי הראיה על-פי המלצתה של פקידת הסעד בפניו.
17.
המשיבה טענה עוד כי זימונה של פקידת הסעד לדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי לא היה בגדר "עדות", אלא אך במתכונת של הבהרת האמור בתסקיר שהוכן על ידה. הליך שלם של חקירת פקידת הסעד יתקיים, כך נטען, במסגרת ההליך העיקרי. כמו כן, הפנתה המשיבה לסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 הקובע כי בעניינים של ראיות וסדרי דין בית המשפט לענייני משפחה ינהג בדרך הנראית לו לעשיית צדק. בנסיבות הקשות של העניין, כך נטען, המערבות את עניינם של ילדים רכים בשנים, שעליהם חלה אף חזקת הגיל הרך, רשאי היה בית המשפט המחוזי לנהוג באופן שבו נהג.
18.
באשר להגשת התגובה מטעמו של המבקש, המשיבה טוענת כי הומצאו לבאת-כוח המבקש מסמכים באמצעות דואר אלקטרוני, כיוון שהחליפה כתובת ולא סיפקה מען עדכני, וכי מכל מקום היא מנויה על מערכת "נט המשפט" ויכולה לראות בה החלטות. כן נטען כי ההחלטה הומצאה על-ידי מזכירות בית המשפט, אשר וידאה את קבלתה. לטענת המשיבה, בהגישו בקשה לדחיית הדיון חלף הגשת תגובה המבקש עשה דין לעצמו והוא אינו יכול לצאת נשכר מכך.
19.
לבסוף, טוענת המשיבה כי משמעות הטיעון שהוצג על-ידי המבקש היא שלא ניתן לערער על צווים זמניים בבית המשפט לענייני משפחה, וזאת אין לקבל.
דיון והכרעה
20.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להידחות. כלל נקוט הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא אם המקרה מעורר שאלה עקרונית הדרושה להכרעה וחורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להתדיינות, או אם קיים חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ''ד לו(3) 123 (1982)). אין במקרה שלפני כדי להעלות שאלה עקרונית וכללית באשר לסמכותו של בית המשפט המחוזי ביושבו כערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, לא התרשמתי שנגרם למבקש עיוות דין.
21.
אכן, בית המשפט המחוזי שינה את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, והורה על הסדרי ראיה זמניים החורגים מההסכם בין הצדדים. אולם, גם אם אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות זמניות של הערכאה הדיונית, אין ספק שהיא רשאית לעשות כן. על כך יש להוסיף, כי מכל מקום החלטתו של בית המשפט המחוזי היא החלטה זמנית בלבד, שאין זו דרכה של ערכאה זו להתערב בהן ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"ם 94/14 פלונית נ' פקיד סעד לחוק הנוער אזור מערב ירושלים - עיר גנים , פסקאות 14-13 (9.1.2014);
בע"ם 687/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 12 (25.2.2014)).
22.
כמו כן, לא התרשמתי שנגרם למבקש עיוות דין. במישור העקרוני, אין ספק כי על ערכאת הערעור לאפשר לצדדים להשמיע את טענותיהם (ראו והשוו: רע"א 6487/13 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים בתל-אביב , פסקה 20 (5.11.2013)). אף אינני נדרשת לשאלה האם בנסיבות העניין נודעה דחיפות לקיום הדיון בבית המשפט המחוזי. לצורך ההכרעה בבקשה שבפני די בכך שבנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי קיים דיון בבקשה בנוכחות שני הצדדים, ובו הייתה למבקש הזדמנות להשמיע טענותיו, כך שניתן לו יומו בבית המשפט. כמו כן, למבקש ניתנה הזדמנות להגיש את תגובתו גם בטרם הדיון, והמחלוקת בדבר השאלה אם הבקשה הומצאה כדין אם לאו היא מחלוקת עובדתית שלא מצדיקה התערבות של בית משפט זה.
23.
בטרם חתימה, אציין כי ניתן אך לקוות שהצדדים ימצאו בסעד הזמני שנפסק בעניינם אפשרות לליבון המחלוקות ולפעולה משותפת לטובת ילדיהם הקטינים.
24.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י' בניסן התשע"ה (30.3.2015).
ש ו פ ט ת