בע"מ 1212/15 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ב' ארבל , השופט הבכיר ז' הווארי , השופט ש' אטרש ) בעמ"ש 39176-03-14 מיום 13.01.15, במסגרתו נדחה ערעור המשיבים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (סגן הנשיא א' זגורי ) בתמ"ש 32375-12-10 מיום 10.02.14. לבקשה נתלוותה בקשה לעיכוב ביצוע. במוקד הבקשה, התנגדותם של המבקשים לפירוק שיתוף במקרקעין בחלקה המשפחתית.

רקע והליכים

ב.

המבקשים והמשיבים הם צאצאי יוסף מוחמד שיבלי המנוח (להלן המנוח ), שנפטר ביום 19.11.88. המנוח הותיר שתי חלקות קרקע הסמוכות לכפר שיבלי (גוש 17217, חלקה 7 ו- 13). לאחר דחייתן של שתי בקשות נפרדות להוכחת צוואה, בקשתה של המבקשת 2 (להלן פאטמה ) ובקשתו הנפרדת של המבקש 5 (להלן חאלד ), ניתן צו ירושה ביום 22.1.09.

ג.

בהתאם לצו, עזבונו של המנוח חולק בין ילדיו ונכדיו באופן הבא: המשיב 2 (להלן איבראהים) – 2/10; חאלד – 1/10; המבקש 1 (להלן מוחמד) – 1/10; דיבה – 7/10; פאטמה – 1/10; חמדה – 1/10; כאמלה – 1/10; גזאלה – 1/10; המשיב 1 (להלן עדנאן) – 1/70; זאהי – 1/70; נור – 1/70; עאטף – 1/70; פריאל – 1/70; נואל – 1/70; מרים – 1/70.

ד.

ביום 21.12.10 תבעו המשיבים בבית המשפט לענייני משפחה פירוק שיתוף במקרקעין, לאחר שלא עלה בידם להגיע לפירוק בהסכמה. ביום 18.9.11, לאחר שלא הושגה פשרה בין הצדדים, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו לשם הגשת הצעה לפירוק שיתוף בעין של המקרקעין. המומחה הגיש את חוות-דעתו ביום 4.6.12, ואת חוות-דעתו המתוקנת ביום 19.12.12.

ה.

מנגד טענו המבקשים בפני בית המשפט לענייני משפחה, כי אין לחלק את המקרקעין, שכן אלה חולקו בפועל בחייו של המנוח. כראיה לכך, הציגו המבקשים את חתימתו של המנוח על תשריט חלוקה שאושר על-ידי הועדה המחוזית ביום 31.7.89 (להלן התשריט ).

ו.

בית המשפט לענייני משפחה כתב פסק דין מקיף ומלומד. בין היתר – לאחר שנדרש לטענה בדבר מסמך מיום 10.4.87 שהוצג כצוואה, ודחה אותה על יסוד השתק שיפוטי – דחה את טענת המבקשים לעניין התשריט. ראשית , נומק כי כוחו של התשריט יפה במישור התכנוני, אך אין בכוחו לשנות את המציאות המשפטית במישור הקנייני, וכיון שהמבקשים נמנעו מרישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין במשך כ-25 שנה, אין הם יכולים לטעון שנערכה חלוקה בפועל בשטח המדובר. שנית , הבקשה לאישור התשריט הוגשה ב-1989 בעוד שהמנוח נפטר ב-1988 – דבר המטיל חשד על מהימנות המסמך. שלישית , התשריט לא אושר על-ידי המפקח כנדרש בסעיף 38(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. סוף דבר, בית המשפט לענייני משפחה נתן צו לפירוק השיתוף במקרקעין בחלוקה בעין לפי חוות-דעתו של המומחה שמונה על-ידו.

ז.

בבית המשפט המחוזי טענו המבקשים, כי לבית המשפט לענייני משפחה לא הייתה סמכות להכריע שהתשריט אינו מהווה ראיה לחלוקת המקרקעין עוד בחייו של המנוח. זאת, שכן הסמכות בהכרעה בכל האמור בתשריטים שמורה לבית המשפט לעניינים מינהליים, וכיון שהתשריט אושר בועדה המחוזית ומבטא את רצון המנוח. טענה נוספת שהועלתה על-ידי המבקשים היא כי, שגה בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מיום 15.1.12 למחוק מן ההליך שורה של יורשים, וזאת בהסתמך על תצהיר בעייתי לטענתם. לבסוף, העלו המבקשים שורת טענות פרטניות לגבי אי-צדק שנגרם להם – לשיטתם – בגין הצעת החלוקה שאומצה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.

ח.

בית המשפט המחוזי (מפי השופט הבכיר הווארי) דחה את טענות המבקשים ופסק, כי אין בכוחו של תשריט לבדו, אף אם אושר בועדות התכנון, להקנות זכויות במקרקעין; על אחת כמה וכמה כאשר מדובר המבקשים לא ביקשו לרשום את זכויותיהם במשך למעלה משני עשורים. בנוסף, פסק בית המשפט המחוזי, כי אם יש מי מן היורשים שלא יוצג בבית המשפט לענייני משפחה, פתוחה דלתו של בית המשפט בפניו. אין בכך כדי לפגום בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. לבסוף, בנוגע לטענות הפרטניות שהועלו בנוגע להצעת החלוקה שנתקבלה בבית המשפט לענייני משפחה, הזכיר בית המשפט המחוזי, כי אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, ובודאי כך כאשר מדובר בממצאים שנקבעו על-סמך חוות-דעתו של מומחה. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי הצעתו של המומחה הוכנה בהוגנות וברגישות, וכי בית המשפט לענייני משפחה אף טרח וביקר בשטח בכדי להתרשם באופן בלתי אמצעי מעובדות התיק. משכך, לא קמה עילה להתערבות בממצאים.

בקשת רשות הערעור

ט.

המבקשים חוזרים וטוענים, כי התשריט הותיק מהוה חלוקה בפועל של המקרקעין. לטענתם, המשיבים משתמשים בהליך פירוק השיתוף כדי לעקוף את הצורך לפנות לערכאה מוסמכת לעניין ביטול התשריט. עוד חוזרים המשיבים על שורת טענות פרטניות בנוגע לנזק שנגרם להם כתוצאה מהחלטת הפירוק שהתקבלה. לבסוף, טוענים המבקשים, כי הליך החלוקה נעשה שלא כדין, בשל מחיקת הצדדים הרלבנטיים על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. נטען, כי נגרם עיוות דין ולפנינו איפוא חריג להלכות ההתערבות בגלגול שלישי.

הכרעה

י.

לאחר העיון סבורני, כי אין מקום להיעתר לבקשה על פי כל כללי ההתערבות בגלגול שלישי. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים המעוררים שאלה עקרונית – משפטית או ציבורית – החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. אין זה המקרה שלפנינו, לרבות באשר לטענת עיוות הדין. עיקר טענות המבקשים הן טענות פרטניות שאינן מעוררות שאלה עקרונית, ועל כך כנראה אין מחלוקת. בנוסף, נוכח עבודתו היסודית של בית המשפט לענייני משפחה שאושרה בבית המשפט המחוזי, וכפי שייאמר בקצרה להלן, אין חשש לעיוות דין חמור כתוצאה מצו פירוק השיתוף שיצא מתחת ידיהם של בתי המשפט.

יא.

מעבר לנדרש אציין, כי גם לגופם של דברים איני רואה כיצד ניתן היה להתערב בהכרעות עד הנה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הסתמכה על ממצאים עובדתיים שהובאו בפניו על-ידי מומחה מטעמו. במצב עניינים זה, קשה להלום התערבות בגלגול שלישי בממצאים שנקבעו בערכאה הדיונית (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (1999); רע"א 1343/13 דוק השקעות 1988 בע"מ נ' ישיבה וכולל אבן חיים (2013)) .

יב.

בנוסף, ככל שהמדובר בטענת מחיקת היורשים על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, אפנה לדברי בית המשפט המחוזי (סיפת פסקה 16) המזכירה כי ליורש הטוען שנפגע שמורה הדרך לפנות לערכאות המשפטיות הרלבנטיות, מבלי שאטע כמובן מסמרות. לעניין טענת התשריט, ספק גדול בעיניי אם ניתן להלמה. חלוקת מקרקעין היא פעולה בעלת משמעות במישור הקנייני. לתשריט, לעומת זאת, משמעות במישור התכנוני בלבד, ואין בכוחו להעביר זכויות קניין, אף אם אושר על-ידי ועדת התכנון הרלבנטית (בג"ץ 305/82 מור נ' הועדה המחוזית (1984) ). לפיכך, המשיבים אינם "עוקפים" את התשריט באמצעות הפירוק, כדברי המבקשים, שכן שני הדברים אינם מצויים באותו מישור, אלא במישורים מקבילים שאינם חופפים זה את זה

– "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" ( בראשית א טז).

יג.

איני נעתר אפוא לבקשת רשות הערעור, וממילא אף לא לבקשה בדבר עיכוב הביצוע.