בע"מ 1225/16 פלוני נ. פלוני

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.1.2016 (רמ"ש 65205-12-15, השופט ס' ג'יוסי ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 30.11.2015 ומיום 8.12.2015 (תמ"ש 37796-06-15, הרשם הבכיר נ' זיתוני ).

2.המבקשים 1 ו-3 הם בניו של המשיב, והמבקשת 2 היא רעייתו של המבקש 3. בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים בבית המשפט לענייני משפחה, שבמסגרתם הגיש המשיב בקשות לפטור מאגרה. הדיון בבקשות נערך במאוחד, ובמהלכו נשמעה עדותו של המשיב. בסופו של הדיון, ביום 30.11.2015, החליט בית המשפט לענייני משפחה, על יסוד הסכמתם של הצדדים (שניתנה בהתאם להמלצתו), לפטור את המשיב מתשלום אגרה.

3.לאחר שגילו, לטענתם, כי המשיב מסר בעדותו פרטים לא נכונים בנוגע לסכומי כסף המצויים ברשותו, המבקשים ביקשו לחזור בהם מהסכמתם לפטור אותו מתשלום אגרה והגישו בקשה לביטול ההחלטה האמורה. ביום 8.12.2015 בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה בקבעו כי המלצתו בדבר ההסכמה לפטור מאגרה הושתתה על שיקולים שאינם נוגעים בהכרח למצבו הכלכלי של המשיב. על כן, כך קבע בית המשפט לענייני משפחה, אין מקום לשנות מהחלטתו לפטור את המשיב מאגרה אף אם יתברר שהצהרותיו בעניין מצבו הכלכלי אינן נכונות במלואן.

4.המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי לא מצא טעם להתערבות בהחלטות אלה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי ההחלטה בדבר פטור מתשלום אגרה ניתנה על יסוד הסכמת הצדדים, וכי המניעים והשיקולים שהנחו אותם אינם בהכרח קשורים לעדותו של המשיב בדיון. לבסוף, בית המשפט המחוזי עמד על כך שתשלום אגרה הוא עניין שבין המדינה לבין בעל הדין המבקש פטור, ועל כן ספק אם היה מקום לשמוע טיעונים מטעם המבקשים בסוגיה זו.

5.המבקשים טוענים כי יש לקבל את בקשתם הן בשל כך שעולה ממנה שאלה בעלת חשיבות ציבורית ביחס לביטול הסכמה דיונית שניתנה על יסוד עדות שקר, והן לשם מניעת עיוות דין.

6.המבקשים טוענים כי הסכמתם למתן פטור מאגרה ניתנה על בסיס עדותו של המשיב. על כן, לשיטתם, לא מתייתר הצורך לבחון את מצבו הכלכלי של המשיב, אשר לפי הנטען העיד בעניין זה עדות שקר. המבקשים מוסיפים וטוענים כי ההחלטה לפטור את המשיב מאגרה בנסיבות אלו גורמת להם עוול ואף חוטאת לכלל הציבור. כמו כן, לטענתם שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי ספק אם היה מקום לשמוע טיעונים מטעמם בסוגיה של פטור מאגרה, ומכל מקום המדינה לא צורפה כצד להליך. לבסוף, המבקשים טוענים כי כעניין שבמדיניות לא ראוי לפטור מתשלום אגרה מי שהעיד עדות שקר, ולכן כאשר המחלוקת נסבה גם על טענה של מתן עדות שקר ממילא יש הצדקה לברר את טענותיהם לגופן.

7.לאחר שבחנתי את טענות המבקשים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.הבקשה שבפני רחוקה מלענות על אמות המידה המחמירות שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). הבקשה נסבה על החלטה דיונית שאינה מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית אלא עוסקת כולה בנסיבותיו הקונקרטיות של הסכסוך בין הצדדים (ראו והשוו: רע"א 9629/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ , פסקה 6 (8.1.2007) (להלן: עניין דיסקונט )). אף איני סבורה כי דחיית הבקשה תגרום למבקשים עיוות דין. עניינה של ההחלטה מושא הבקשה הוא במתן פטור מאגרה למשיב בהליכים שפתח נגד המבקשים. בבקשה לא הובהר כיצד יש בהחלטה זו כדי להוביל לעוול העולה כדי עיוות דין מבחינתם. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום שבו ההחלטה ניתנה על בסיס הסכמה מצדם. לא למותר להזכיר שאגרת בית המשפט משולמת עבור שירות שהמדינה מספקת לבעל הדין. לפיכך, מחלוקות בנוגע לגובה האגרה הן, בעיקרו של דבר, בין בעל הדין החייב באגרה לבין המדינה (ראו: ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד , פ"ד כט(2) 505, 507-506 (1975); רע"א 6928/01 פלוק נ' זינגל , פ"ד נו(5) 721 (2002); עניין דיסקונט , בפסקה 6; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 210 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)).

9.אשר על כן, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.