בע"מ 123/11 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ו' פלאוט ) ברמ"ש 2791-10-10, במסגרתה דחה את בקשת רשות הערעור של המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ח' שירה ) בתמ"ש 789-12-09 אשר קבעה כי על המבקש להפקיד ערובה של 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים, כתנאי לשמיעת תביעתו למזונות מילדיו לגופה.

המבקש הוא אביהם של המשיבים. על פי העובדות שנקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, התגורר המבקש במשך כ-20 שנה מחוץ לגבולות המדינה "והותיר את ילדיו ואמם לגורלם, ללא תמיכה כלכלית ואישית". צוין, כי בפני בית המשפט לענייני משפחה הוצגו תמלילי הודעות שהשאיר המבקש למשיבים, "שכולן נאצות ותכנן נקמה וכוונה להרוס את חייהם של המשיבים". בית המשפט המחוזי הדגיש כי המבקש לא הכחיש קביעות אלו – הן בפני בית המשפט לענייני משפחה והן בפני בית המשפט המחוזי במסגרת בקשת רשות הערעור. עוד נקבע, כי התביעה "חסרת בסיס על פניה, שכל מטרתה נקם". על כן חויב המבקש בהפקדת ערובה.

בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי התביעה נראים קלושים והרקע להגשת התביעה מעלה ספקות באשר לתום ליבו של המבקש בהגשתה. בנסיבות העניין, כך קבע, באיזון הנכון בין השיקולים של סיכויי התביעה וזכותם של המשיבים להבטיח את הוצאותיהם בתביעה אל מול זכות הגישה של המבקש לערכאות, הראשון גובר.

2.

בבקשה שלפניי חוזר המבקש על העדר יכולתו לעמוד בדרישת העירבון בגין מצבו הכלכלי הקשה אליו נקלע. החלטותיהן של הערכאות הקודמות מונעות ממנו זכות יסוד לגישה לערכאות. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי עת נמנע מליתן דעתו למצבו הכלכלי המגובה במסמכים.

3.

לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. הדבר נכון ביתר שאת כאשר מדובר בגלגול שלישי. בקשה זו אינה עונה על החריג לכלל האמור משום שעניינה מצוי בד' אמות הסכסוך הפרטני.

זאת ועוד. שיקול הדעת המוענק לבית המשפט בשאלה אם לחייב תובע או מערער בהפקדת עירבון הוא רחב (ראו בש"א 10216/02 ר.י.ו מהנדסים בע"מ נ' עיריית ראשון לציון (16.1.2003)). תקנה 519 לתקסד"א מסדירה את סוגיית המצאת הערובה לתשלום הוצאות. כמובן, הכלל הוא אי דרישת עירבון במסגרת הליך שמתקיים בפני ערכאה ראשונה. כאן, מקבץ הנסיבות מבסס את התוצאה של הטלת עירבון. בהקשר זה די להפנות לסיכויי התביעה ומהותה. יוצא שבדין נקבע כי על המבקש להפקיד ערובה להוצאות המשיבים (ראו רע"א 5104/10 בן דוד נ' מדינת ישראל (17.11.2010)). אכן, גם בבוא בית משפט לקבוע עירבון להבטחת הוצאות בערכאה המבררת, עליו לקבוע שיעור כספי מידתי. ברם, אינני סבור כי בנסיבות העניין שיעור הערובה שנקבע חורג ממבחן הסבירות או שנפלה כל טעות בקביעתו.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.