בע"מ 1232-24 בע"מ 1232-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים צ' ויצמן, צ' גרדשטיין פפקין וא' סתיו), אשר ניתן ביום 5.2.2024 בעמ"ש 5297-02-24 (להלן: פסק הדין קמא), במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון (השופטת מ' ברגר בלום), אשר ניתן ביום 16.11.2023 בתמ"ש 51315-08-23 (להלן: פסק הדין הראשון).

2.במסגרת פסק הדין הראשון נדחתה תביעת המבקשת להשבת בנה הקטין (להלן: הקטין) לחזקתה בהתאם להוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג). בהכרעתו, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הקטין הובא לישראל על ידי המשיב בהתאם להחלטת בית משפט בקנדה ובהסכמתה של המבקשת. פסק הדין קמא קיבל ממצא זה, וקבע שבהתאם לו לא התקיים אירוע "חטיפה" כהגדרתו בחוק אמנת האג.

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א). אמנם, בקשות רשות ערעור במסגרת תיקי משפחה, אשר נוגעות לחייהם של קטינים, ראויות להיבחן על פי אמות מידה מקלות ומרוככות יותר מהרגיל (ראו: בע"מ 5041/19 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (8.8.2019)), אולם אין פירושו של דבר כי תינתן רשות אוטומטית לערער בענייני הורים וילדים (ראו: רע"א 4499/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 והאסמכתאות שם (14.7.2019)).

5.קביעת הערכאות קמא לפיה הבאתו של הקטין לארץ נעשתה בהתאם להחלטה שיפוטית ובהסכמת המשיבה נטועה בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינה מעוררת שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

6.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.