בע"מ 1268/22 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.1.2022 (רמ"ש 30289-01-22, סגן הנשיא א' קולה ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 3.1.2022 (תמ"ש 6491-00, השופטת ג' ג'בארין כליפה ).

2.

ברקעה של הבקשה דנן ניצב סכסוך ארוך שנים שניטש בין המבקש לשתיים מאחיותיו, הן המשיבות, ולפיכך יובאו העובדות אך בקצירת האומר. בעיקרו של דבר, בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לזכויות במקרקעין בכפר מגוריהם (להלן: המקרקעין ) שהיו שייכות לאביהם המנוח (להלן: האב ). האב הלך לעולמו ביום 22.10.1970 מבלי שהותיר אחריו צוואה. ביום 26.5.1973 ניתן צו ירושה, ולפיו ירשו את האב שבעה מילדיו – המשיבות וכן חמישה אחים נוספים, ביניהם המבקש (החמישה יכונו להלן: האחים ). יצוין כי אשתו של האב, שהיא גם אם ילדיו, ושתי אחיות נוספות הסתלקו מירושת האב.

3.

תחילתו של ההליך שבפני בתביעה שהגישו המשיבות לפני כעשרים שנה ונדונה בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת התביעה עתרו המשיבות לפירוק שיתוף במקרקעין. מנגד, האחים טענו, בין היתר, כי יש לדחות את התביעה בציינם כי בידיהם העתק ייפוי כוח נוטריוני בחתימת המשיבות, שלפיו הן מוותרות על מלוא זכויותיהן בירושת האב.

4.

מבלי לפרט את כל גלגוליה של ההתדיינות יצוין בתמצית כי ביום 13.10.2010 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לא הוכח שהמשיבות ויתרו על זכויותיהן במקרקעין, ועל כן הן זכאיות לדרוש פירוק שיתוף בהם. לשם כך, בית המשפט לענייני משפחה הורה על מינויו של מודד ושמאי כמומחה מטעמו, על מנת ש"יתן הצעתו לפירוק השיתוף במקרקעין" (השופט א' כנאען ).

5.

ביום 20.12.2012 בית המשפט לעניין משפחה (השופט כנאען ) נתן פסק דין שבו קיבל את התביעה (להלן: פסק הדין המקורי ). בית המשפט לענייני משפחה הורה על פירוק השיתוף בהתאם למפת המדידה מיום 22.11.2012 שהגיש מומחה מטעם המשיבות, וקבע כי פירוק השיתוף יהיה כפוף לחוקי התכנון והבניה "ולאחר שההליכים ימוצו במסגרת מוסדות התכנון". יצוין כי בית המשפט לענייני משפחה מתח ביקורת נוקבת על האחים ויורשיהם אשר לא שיתפו פעולה עם ההליך, הערימו עליו קשיים ואף סיכלו ביקורים של המומחה מטעם בית המשפט במקרקעין.

6.

במרוצת השנים הגישו חלק מהאחים ויורשיהם בקשות לביטול פסק הדין המקורי, אשר נדחו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. ביום 30.12.2021 המבקש הגיש בקשה נוספת לביטול פסק הדין המקורי, היא העומדת בלב ההליך דנן. בעיקרו של דבר, המבקש טען כי למעשה אין מדובר בפסק דין, אלא בהחלטה אחרת, בין היתר מכיוון שהוא אינו מסיים את ההליך. זאת בשים לב לכך שנקבע בו כי פירוק השיתוף כפוף למיצוים של הליכי התכנון והבניה, אשר לגביהם נטען כי טרם הושלמו. כמו כן, המבקש העלה טענות שונות הנסבות על התנהלותן של המשיבות.

7.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה (השופטת ג'בארין כליפה ) בקבעו כי התיק נסגר זה מכבר וכי המבקש לא הבהיר מהי הסיבה להגשת הבקשה באיחור.

8.

ביום 13.1.2022 המבקש הגיש על כך בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי וזו נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי "אין כל שחר לטענת המבקש כי פסק הדין מיום 20.12.12 מהווה 'החלטה אחרת'". בית המשפט המחוזי ציין עוד כי לא נפלה כל שגגה בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה לדחות את הבקשה מושא בקשת רשות הערעור, וכן עמד על כך שהדרך שבה יש לפעול כדי לבטל פסק דין חלוט היא באמצעות נקיטה בהליך חדש, מה שלא נעשה במקרה זה.

9.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש מעלה טענות שונות נגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וכן חוזר על טענתו לפיה אין מדובר בפסק דין אלא בהחלטת ביניים. המבקש מוסיף ומעלה טענות שונות נגד התנהלותן של המשיבות. כך למשל נטען כי בתקופה שחלפה מאז ניתן פסק הדין המקורי נמנעו המשיבות מקידומם של הליכי פירוק השיתוף. לשיטתו, הבקשה לא הוגשה באיחור, מכיוון שבפסק הדין המקורי נקבע כי פירוק השיתוף ייעשה לאחר מיצוי ההליכים מול מוסדות התכנון והבניה, ואלה טרם נסתיימו. המבקש טוען עוד כי בקשתו זו מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים והיא האם ניתן לתת פסק דין חלוט בנוגע לפירוק שיתוף במקרקעין, לפני סיום ההליכים התכנוניים במקרקעין שעליהם נסב ההליך.

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות.

חרף ניסיונו של המבקש לשוות כסות עקרונית לבקשתו, מצאתי כי היא נסבה בעיקרה על הכרעה בעניינם הפרטני של הצדדים ונטועה בנסיבותיהם הקונקרטיות. כמו כן, לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין. למעשה, מן העבר השני, ניתן לתמוה על הניסיון "לפתוח" את ההתדיינות מחדש לאחר כל השנים שחלפו בינתיים.

11.

לא למותר להוסיף, כי בהתאם לתקנה 136(א) לתקנות, ובהתחשב בכך שבקשת רשות הערעור הוגשה על-ידי המבקש בלבד, היה עליו לצרף כמשיבים לה גם את יתר הצדדים להליך בערכאות הקודמות. מכל מקום, נוכח התוצאה אליה הגעתי איני נדרשת לעניין זה בהרחבה.

12.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. 5