בע"מ 1273/21פלוני נ. פלוני

1.

המבקש (להלן גם: האב ) והמשיבה (להלן גם: האם ) נישאו זה לזו בשנת 2006, ובשנת 2007 נולדה בתם (להלן: הקטינה ). לאחר נישואיהם התגוררו בני הזוג במשך מספר שנים באנגליה ובשנת 2009 עברו להתגורר בישראל. בשנת 2011 הצדדים התגרשו ונוהלו ביניהם הליכים משפטיים שונים, ובכלל זאת בענייני משמורת ורכוש. בשנת 2015 קבע בית המשפט לענייני משפחה בקריות כי המשמורת על הקטינה תימסר לאם, וקבע את זמני השהות של הקטינה עם האב. בשנת 2017 נסעה האם עם הקטינה לאנגליה, ולאחר שהאב הגיש תביעה בהתאם לאמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים (1980), הורה בית המשפט באנגליה על השבת הקטינה לארץ. בהמשך, ולאחר קבלת תסקיר, הקטינה הוחזרה למשמורת האם ונקבעו זמני שהות עם האב. ביום 26.10.2017 הגישה המשיבה תביעה שבגדרה עתרה שבית המשפט יאפשר לקטינה להגר לאנגליה, והמבקש מצדו הגיש תביעה בעניין זמני השהות של הקטינה עמו. במסגרת ההליך הוגשו תסקירים ועדכונים מטעם עובדת סוציאלית לסדרי דין ובית המשפט מינה מומחה מטעמו, פסיכולוג קליני, לבחינת טובת הקטינה. בחוות הדעת שהגיש המומחה, הומלץ על אישור הגירת הקטינה (להלן: חוו"ד המומחה ) ולמסקנה זו הצטרפה גם העובדת הסוציאלית לסדרי דין, בתסקיר שהוגש ביום 10.4.2010 (להלן: התסקיר מיום 10.4.2019 או התסקיר ).

2.

ביום 27.5.2020 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ש' היימן ) את תביעת האם, בפסק דין מפורט ומנומק. בית המשפט עמד על תוכנה של חוו"ד המומחה, בה הומלץ על אישור ההגירה תוך שצוין בין היתר כי הקטינה מזדהה יותר עם אמה, וכן מזדהה עם קשייה של האם שנובעים ממגורים בישראל; וכי ככל שיתכנו תנאי מעבר מיטיבים (שכוללים מסגרת לימודית מתאימה, טיפול רגשי והדרכת הורים לאם) תוכל הקטינה להסתגל לחיים באנגליה. עוד עמד בית המשפט בפסק הדין על כך שבתסקיר מיום 10.4.2019 הצטרפה כאמור העובדת הסוציאלית לסדרי דין למסקנות שהוצגו בחוו"ד המומחה וצוין שהקטינה חשה קרובה יותר לאם, ושניסיונות לחזק את הקשר בין הקטינה לבין האב לא צלחו, בין היתר מפני שלא כל ההמלצות שניתנו לאב לחיזוק הקשר יושמו על ידו, ושהקטינה עתידה לעבור שינוי משמעותי עם מעברה לחטיבת הביניים, כך שמועד ההגירה מתאים ואינו פוגע בשגרה קיימת. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי ההמלצות שפורטו בחוו"ד המומחה, וכן ההמלצות שפורטו בתסקיר מיום 10.4.2019, מקובלות עליו. בית המשפט עמד על כך שהמומחה התייחס לכלל ההיבטים הכרוכים במעבר, לרבות "נקודות החולשה" של שני הצדדים, וכן כי העובדת הסוציאלית לסדרי דין נימקה את הטעמים שעמדו בבסיס שינוי עמדתה לגבי אישור המעבר (וזאת מאחר שבתחילה התנגדה העובדת הסוציאלית לאישור המעבר). עוד הובהר כי גם עדותו של המומחה בבית המשפט הייתה עקבית וקוהרנטית, ובמסגרתה הסביר את השיקולים שהובילו אותו למתן המלצתו. על בסיס שיקולים אלה קבע בית המשפט כי שיקול טובת הקטינה מוביל למסקנה שיש לקבל את בקשת ההגירה ולהתיר את מעברה של הקטינה, יחד עם אמה, לאנגליה. בצד האמור, קבע בית המשפט כי אישור המעבר יותנה בקביעת מנגנונים להבטחת הקשר בין האב לבין הקטינה. כך, בין היתר, נקבע כי הקטינה תבקר את האב במשך שבועיים בשנה, בשני ביקורים, שהצדדים יישאו בעלותם באופן שווה; הקטינה תשוחח עם האב שלוש פעמים בשבוע באמצעות שיחת וידאו; האם תשתף את האב בכל עניין משמעותי בחיי הקטינה, לרבות נושאי חינוך ובריאות; האם תפקיד 70,000 ש"ח בקופת בית המשפט, להבטחת קיום הקשר בין האב לבין הקטינה כך שבמקרה של הפרה משמעותית יוכל בית המשפט לחלט סכום לפי שיקול דעתו, אשר ישמש את האב לפעול למימוש זכותו לקשר עם הקטינה במערכת המשפט באנגליה; וככל שיקבע בית המשפט שהאם מפרה את ההסדרים שנקבעו לגבי הקשר בין האב והקטינה יהיה עליה להשיב את הקטינה להתגורר בארץ.

3.

המבקש ערער על פסק הדין, ובצד הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצועו. ביום 10.8.2020 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע להגירת הקטינה לאנגליה. ביום 30.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ס' ג'יוסי ו ח' שרעבי והשופטת העמיתה ש' שטמר ) את הערעור בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה דן והכריע בכל הסוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, בהתבסס על התשתית הראייתית שהונחה לפניו. בכלל זאת, צוין, התבסס בית המשפט על חוו"ד המומחה והתסקיר מיום 10.4.2019. בית המשפט הוסיף כי טענות האב בערעור מופנות לקביעות עובדתיות מובהקות, שבהן לא מצא להתערב. עוד דחה בית המשפט המחוזי את בקשות המבקש למינוי מומחה נוסף ולשמיעת עמדת הקטינה בנושא. בצד האמור, ונוכח הסכמת האם בדיון שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי, הורה בית המשפט כי הקטינה תשהה בישראל במשך שבוע נוסף מדי שנה, וזאת בנוסף לשבועיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי לא נתנו משקל מספק להתנהלות האם, שהתבטאה גם בחטיפת הקטינה לאנגליה, ואשר הובילה לכך שהקשר בין המבקש לבין הקטינה לא התחזק, ואשר צפויה להמשיך ולהקשות על שמירת הקשר בין המבקש לבין הקטינה. עוד נטען שלא ניתן משקל לכך שלמעט התסקיר מיום 10.4.2019, התסקירים שהוגשו בגדרי ההליך המליצו שלא לאשר את בקשת ההגירה; ולהשפעות מגפת הקורונה, שבין היתר מקשות על קיום זמני השהות של הקטינה עם המבקש. עוד טוען המבקש כי חוו"ד המומחה לוקה בסתירות פנימיות, כי היא אינה בוחנת כראוי את טובת הקטינה, וכי היא לא נשענת על בסיס עובדתי מספק. המבקש טוען כי ביכולתו לגדל את הקטינה ולדאוג לרווחתה, וכי היעדרו עלול לפגוע בהתפתחותה, כפי שמצוין גם בחוו"ד המומחה. עוד נטען כי בית המשפט לענייני משפחה לא הפריד בין טובת האם לבין טובת הקטינה כראוי, וכי מרכז חייה של הקטינה בישראל מזה שנים רבות, כך ששקילת טובתה הייתה צריכה להוביל לדחיית בקשת ההגירה. עוד נטען כי התנאים שנקבעו להבטחת קיום הנחיותיו של בית המשפט לענייני משפחה על ידי האם אינם מבטיחים את זכויותיו של המבקש.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, ובכלל זאת בפסקי הדין, בחוו"ד המומחה ובתסקיר, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שעניינן יחסי הורים וילדים נוטה בית המשפט להנמיך את הרף הנדרש לצורך מתן רשות לערער (ראו: בע"ם 1896/16 פלוני נ' פלונית , פסקה יג (31.3.2016); והשוו: בע"ם 8743/20

פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה – משרד הרווחה , פסקה 5 (24.12.2020); בע"ם 2499/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 10 (14.5.2018); בע"ם 1035/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 23 (31.3.2014)). עם זאת, בית משפט זה עמד לא אחת על כך "שאין לומר כי רשות הערעור ניתנת אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" ( בע "ם 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה , פסקה 5 (19.4.2012); וראו והשוו: בע"ם 5757/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (31.8.2020) בע"ם 10463/07 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (19.3.2008)). תיקי הגירה, דוגמת התיק שלפניי, "הם מן הקשים שלפני בית המשפט, שכן כוללים הם ניתוק משמעותי של ילדים מאח[ד] מהוריהם" (בע"ם 4028/12 פלוני נ' פלונית , פסקה יב (10.7.2012); וראו גם דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית , פסקה 14 (5.4.2009) (להלן: דנ"א 9201/08 ); בע"ם 27/06 פלוני נ' פלונית , פסקה 12 (1.5.2006) (להלן: בע"ם 27/06 )). ההכרעה בתיקים מעין אלה תיעשה בהתאם לעיקרון טובת הילד (סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; ראו בע"ם 2355/14 פלוני נ' פלונית , פסקה ז (31.3.2014); דנ"א 9201/08, פסקה 14; בע"ם 27/06, פסקה 11).

6.

בית המשפט לענייני משפחה בחן את המקרה בהתאם לעיקרון זה, וקבע כי בכפוף לתנאים שפורטו בפסק הדין, תוכל הקטינה להגר לאנגליה עם המשיבה. איני סבור כי טענות המבקש לפניי מקימות עילה להתערבות בפסקי הדין שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי. כאמור לעיל, הכרעת בית המשפט לענייני משפחה ניתנה על בסיס מסד נתונים מלא ועדכני, ובכלל זאת חוו"ד המומחה והתסקיר מיום 10.4.2019. עיון במסמכים אלה מגלה כי ניתנה דעתם של המומחה ושל העובדת הסוציאלית לסדרי דין למורכבות הרבה שמתעוררת בתיק, אך בסופו של דבר שניהם באו בהמלצה כי יש להיעתר לבקשת ההגירה. זאת, בין היתר בשים לב לקשר הקרוב של האם והקטינה, שבגינו טובת הקטינה מושפעת רבות מטובת האם;

לקשרה של הקטינה עם האב, אשר לא העמיק דיו בחלוף הזמן; ולכך שחשיפת הקטינה לקונפליקט בין ההורים, שצפוי להימשך ככל שתישאר האם בארץ, מחריפה את קשייה הרגשיים. מרבית טענות המבקש אשר מופנות לחוו"ד המומחה נדונו ונבחנו הן על ידי בית המשפט לענייני משפחה, הן על ידי בית המשפט המחוזי ולא מצאתי שהן מוליכות למסקנה כי יש לסטות מהמלצות גורמי המקצוע (על המשקל שיש ליתן להמלצות גורמי המקצוע בבקשות כגון דא ראו: בע"ם 9773/16 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (11.6.2017) ; בע"ם 27/06, פסקאות 15-14; בע"ם 9358/04 פלונית נ' פלוני , פסקה 10 (2.5.2005)). בפסק הדין, התייחס בית המשפט לענייני משפחה גם לעדויותיהם של המומחה ושל העובדת הסוציאלית לסדרי דין לפניו, ובחן שורה ארוכה של שיקולים ובהם: מצבה של הקטינה בארץ; רצונה של הקטינה; איכות הקשר בינה לבין הוריה; ויכולת ההסתגלות שלה למעבר לאנגליה. בחינת מכלול השיקולים הוליכה למסקנה כי "חרף העובדה שהדבר יפגע בקיום מפגשים פיזיים שוטפים בין הקטינה והאב, טובת הקטינה היא לעבור לאנגליה יחד עם אימה" (סעיף 141 לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה).

7.

אכן, כפי שמשתקף גם מפסקי הדין, קיים קושי מובנה בהכרעה בבקשות מהסוג דנן, והוא בראש ובראשונה הפגיעה בקשר של הקטין עם ההורה שלא מהגר. בית המשפט לענייני משפחה התייחס לקושי זה ובמסגרת האיזון שערך בהכרעתו, קבע תנאים מפורטים שנועדו להבטיח את הקשר בין המבקש לבין הקטינה, גם לאחר המעבר לאנגליה (ובכללם שיחות וידאו שבועיות וביקורים בארץ מדי שנה). זאת ועוד, בית המשפט לענייני משפחה קבע ערובות כספיות שנועדו להבטיח את עמידת האם בתנאים שנקבעו בפסק הדין. בהקשר זה קבע בית המשפט במפורש ש"ככל וביהמ"ש בארץ יקבע שהאם מפרה את זכויות הקשר בין האב לבין הקטינה בהתאם לפסק הדין, יהיה עליה להחזיר את הקטינה למגורים בארץ" (סעיף 147 לפסק הדין). נוכח כל האמור לעיל, לא ראיתי להתערב באיזון שערך בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו לאפשר את הגירת הקטינה. משכך, וחרף הקושי האנושי הניכר שקיים בהכרעה בבקשות מעין אלו, לא מצאתי כי הבקשה דנן מקימה עילה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.