בע"מ 1275/13 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' וסרקרוג , סגנית נשיאה,

י' וילנר ור' למלשטרייך-לטר ), מיום 17.1.2013, בעמ"ש 15747-10-12, לפיו נדחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ' סילמן ), מיום 2.8.2012, בתמ"ש 19681-03-11.

2.

המבקשים 2 ו-3 (להלן - המבקשים ) והמשיב הם אחים, בניו של המנוח שעזבונו הוא המבקש. בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת לגבי זכויות במקרקעין בכפר טמרה שהיה בבעלות האב. המשיב טען שהאב נתן לו את המקרקעין במתנה וציין שרשם הערת אזהרה על זכויותיו מכוח הסכם המתנה. מאחר שהמבקשים התכחשו לזכויותיו, הגיש המשיב תביעה בבית המשפט לענייני משפחה להצהיר כי הוא הבעלים של המקרקעין. המבקשים הסתמכו מצידם על צוואת האב על פיה הוריש האב את כלל זכויותיו במקרקעין למבקשים, ועל תצהיר נוטריוני עליו חתם האב באותו מעמד, לפיו חזר בו מהמתנה שנתן למשיב. המבקשים טענו כי האב זכה ליחס מנוכר מצד המשיב וכי קיים סכסוך עז בנוגע למקרקעין נשוא הדיון.

3.

בית המשפט לענייני משפחה ציין שטענת הכפירה בחתימה על הסכם המתנה הועלתה כגרסת הגנה עיקרית רק בשלב מאוחר בהליך, וכי המבקשים לא הגישו את סיכומיהם. לגופו של עניין קבע בית המשפט כי התנהלות המשיב במשך שנים ועשייתו במקרקעין כבשלו היא הנותנת שהן האב הן המבקשים ראו את האב כמי שהעניק למשיב זכויות במקרקעין והכירו בקיומה של עסקת המתנה. בית המשפט קבע שלא הוכח שהמנוח לא הבין את משמעות העסקה. עוד הוסיף בית המשפט כי במועד עריכת התצהיר לא גר האב במקרקעין, ואילו המשיב גר בו כשלושה עשורים, וכי במועד זה הייתה קיימת כבר הערת אזהרה לטובת המשיב על המקרקעין. בית המשפט קבע כי מצירוף הנסיבות: החזקה רבת השנים, תשובות המשיב והסכם המתנה שצורף לבקשה לרישום הערת אזהרה, וכן, משינוי גרסאות המבקשים עולה שהמשיב הרים את נטל הראיה הנדרש להוכיח שהאב חתם על הסכם המתנה. בית המשפט הוסיף שההליכים הקודמים שהתנהלו בין האב לבין המשיב ובין המשיב לבין המבקשים מחזקים את גרסת המשיב אשר הסתמך על הענקת המתנה ובנה את ביתו על המקרקעין. לאור האמור קבע בית המשפט שהאב לא עמד בתנאי חוק המתנה לשם חזרה מן המתנה שנתן למשיב, ולכן מדובר במתנה שהושלמה. לפיכך, קיבל את התביעה והצהיר שהמשיב זכאי להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של המקרקעין. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לאחר שלא מצא לנכון לבקש תשובה מהמשיב. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין ולאחר עיון חוזר בכלל הראיות שהוצגו, יש לאשר את תוצאת פסק הדין על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט הוסיף שלא ניתן להעלות בערעור טענות בנוגע לגודל המקרקעין. על פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

המבקשים חוזרים וטוענים שעסקת המתנה נעשתה שלא כדין, ולחלופין, בוטלה כדין. המבקשים מציינים כי הם היורשים של עיזבון אביהם על פי צוואתו שקוימה. המבקשים מציינים עוד שהסכם המתנה המקורי לא הוגש כראיה בתיק, וטוענים שהמשיב לא הסביר מדוע רק כ-19 שנים לאחר החתימה רשם הערת אזהרה בעניין. לטענת המבקשים, הסכם המתנה לא בא לעולם כלל ועיקר ומשנודע לאב על טענת המשיב בדבר כריתת הסכם זה, פעל לביטולו ואף ביטל אותו כדין. לדעת המבקשים, הענקת המתנה לא הושלמה שכן המקרקעין טרם נרשמו על שם המשיב, ולכן, מדובר לדעתם, לכל היותר, בהתחייבות לתת מתנה בעתיד. לטענת המבקשים היה על בית המשפט לענייני משפחה לקבוע שהמשיב לא הוכיח שהאב חתם על הסכם המתנה, וכן לתת משקל לסתירות שעלו בעדות המשיב, לרבות הטענה שקנה את המקרקעין יחד עם האב, הסותרת את טענתו לפיה קיבל את המקרקעין במתנה. המבקשים מפנים גם להעתקים שונים של הסכם המתנה שהציגו לפני בית המשפט לענייני משפחה אשר חלקם לא חתומים על ידי האב ומציינים, שהמשיב לא הביא לעדות את העדים לחתימת הסכם המתנה. לדעת המבקשים, שגה בית המשפט לענייני משפחה בפסיקתו בנוגע לנטל ההוכחה. המבקשים טוענים עוד שהסכם המתנה נעדר מסוימות לגבי גודל המקרקעין שניתן במתנה.

6.

דין הבקשה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי עניינו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מדל"ת אמותיו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). במקרה דנא הבקשה אינה מעלה שאלה כאמור , שכן טענות המבקשים עניינן חזרה על טענות שהעלו בעבר בנוגע לממצאים ולקביעות שנקבעו בערכאה הדיונית ואשר אושרו בערכאת הערעור. אציין בהקשר זה שבית המשפט לענייני משפחה לא התעלם מהעובדה שהונחו לפניו מספר עותקים של הסכם המתנה וגם נדרש לסוגיית העדים החתומים על ההסכם. אשר לסוגיית גודל המקרקעין שניתן במתנה, אני מפנה את המבקשים לקביעת בית המשפט המחוזי, בעניין הרלוונטית גם כעת. מאחר שהקביעה לפיה המשיב זכאי להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של המקרקעין נושא הדיון לאור הסכם המתנה עליו חתם האב, אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, אינה מעלה, כאמור, שאלה עקרונית שבמשפט אשר השלכותיה חורגות מהסכסוך הפרטני שבין הצדדים ולכן אינה מצדיקה דיון בה ב"גלגול שלישי", דין הבקשה להידחות.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.