פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
1356/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא חבש והשופטים דרורי ובן עמי) מיום 13.1.08
בתיק ע"מ 2106/07
בשם המבקש:
עו"ד א' לשם
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא חבש והשופטים דרורי ובן עמי) מיום 13.1.08 בתיק ע"מ 2106/07, בו התקבל חלקית ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 12.8.07 בתיק תמ"ש 5232/00.
ב.
(1) הצדדים מצויים בהליכי גירושין מאז שנת 2000, ולהם שני בנים (ילידי 1995 ו-1998; משיבים 3-2). המבקש סובל מנכות משמעותית, והכנסתו הממוצעת עומדת על 4,800 ₪ לחודש. משכורתה של המשיבה גבוהה משל המבקש; בית המשפט לענייני משפחה התייחס לסכום של 6,000 ₪ נטו (בבקשה נטען כי הסכום המדויק הוא 6,850 ₪). בהסכמת הצדדים ניתנה המשמורת על הבנים למשיבה (סעיף 10 לפסק הדין מיום 12.8.07). ביום 12.8.07 הכריע בית המשפט לענייני משפחה בסוגיית המזונות וחלוקת הרכוש. בעניין המזונות נקבע כי המבקש ישלם מזונות לשני הבנים יחד בסך 3,000 ₪ לחודש, ובמידת הצורך ישא במחצית הוצאותיהם החריגות. אשר לרכוש נקבעו מספר הסדרים (שלא כללו את כל הרכוש) - אך אין הם רלבנטיים לבקשה זו.
(2) ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בסוגיית המזונות בלבד, התקבל חלקית ביום 13.1.08. בית המשפט התייחס לכך ש"סכום המזונות המינימלי לילד (ללא מרכיב המדור) הוא 1,150 ₪ וסכום זה משוערך... ", בעוד שבמקרה שלפנינו לאחר ניכוי רכיב המדור, זוכה כל ילד למזונות בסך 1,020 ₪ בלבד. עוד התייחס בית המשפט לכך שבניגוד להוראת תקנה
261 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 לא מסר המבקש פרטים מלאים לגבי נכסיו (לרבות זכויות מסוימות בנכסי נדל"ן). מנגד נקבע, כי כיון שהכנסות המשיבה עולות ב-50% על הכנסות המבקש – הנה בשונה מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, תשא המשיבה בשני שליש מההוצאות החריגות ככל שיהיו.
ג.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען בפירוט, כי נוכח הפער בהכנסות הצדדים, היה על בית המשפט לחלק את הנשיאה במזונות הילדים באופן שויוני בין שניהם; זאת, תוך הפנייה לבע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה (לא פורסם), שבמסגרתו התייחסה השופטת פרוקצ'יה לצורך להתחשב גם בהכנסות האם. למצער, נטען כי יש לנקוט כגישה הסוברת שגם תקנת הרבנות הראשית לעניין מזונות בגילאים 15-6 מחייבת באופן שוה את שני בני הזוג (תוך הפניה לתמ"ש (ירושלים) 2480/04 ב. ס. נ' נ. מ. (לא פורסם) - השופט גרינברגר; תמ"ש (ירושלים) 1886/04 א.ל. נ' פ.ל. (לא פורסם) – השופטת (כתארה אז) מימון; תמ"ש (כפר-סבא) 28050/04 א. ג. נ' א. מ. (לא פורסם) - השופט ויצמן). עוד נטען כי גם לשיטת בית המשפט לענייני משפחה, יש להגביל את הפסיקה עד הגיע הילדים לגיל 15 - אזי, כנטען, משתוה החיוב בין ההורים, בהתאם ליכולתם הכלכלית. הוטעם כי תוצאת הפסיקה הנוכחית באשר למזונות אינה מאפשרת למבקש - אדם נכה מלידה ונפגע טרור - להתקיים בכבוד.
ד.
(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. שאלת הנשיאה השויונית במזונות ילדים היא סוגיה "חשובה ומורכבת - אנושית, חברתית, הלכתית ומשפטית" (בע"מ 57/08 פלוני נ' פלוני (טרם פורסם) פסקה ה'). ואכן, דומה כי מותבים שונים נקטו גישות שונות לגבי אופן הנשיאה במזונות. ברם, במקרה דנא נפסקו המזונות על הצד הנמוך, אף אם לא נידרש לאי פירוטם של נכסי המבקש. בנסיבות אלה - בהן המשמורת מסורה למשיבה, שבאופן מעשי תשא בחלק ניכר (אולי אף בחלק הארי) מהוצאות הילדים – קשה להלום התערבות ערעורית בגלגול נוסף להפחתת שיעור המזונות, לאחר שצרכי הילדים ואפשרויות המבקש עמדו בפני שתי ערכאות.
(2) עוד ייאמר, בלא קביעת מסמרות משלא נתבקשה תשובה, כי נושא מזונות - כנודע - לעולם אינו סופי, עם השתנות נסיבות, ודברים אלה אמורים אף לגבי טענת המבקש באשר לשינוי נסיבות נורמטיבי בהגיע הילדים לגיל 15. גיל זה אינו רחוק (למצער ביחס לבן הגדול), וגם מסיבה זו אינני רואה מקום להתערבות.
(3) אוסיף באשר לנושא הנכבד של הנשיאה השויונית, כי דומה שאליבא דכל השיטות המתרוצצות בקרבה של מערכת המשפט, ישנה התקרבות לכיוון של השתוות ניכרת במעמד הצדדים בנשיאה בעול. דבר זה הוא בן הזמן; לא הרי הימים האלה כימים משכבר, ומערך היחסים במשפחה נשתנה - דבר המצוי, כך ניתן לומר, בידיעה שיפוטית. בעוד שבמשפחה ה"היסטורית", ברוב המקרים היתה האשה אשר על הבית והבעל "שר החוץ" המפרנס (אף כי היו לכך חריגים, לרבות בעולם התורני בו היו מכבר תלמידי חכמים שנשותיהם פירנסום). בעולם דהאידנא הנטיה היא יותר ויותר כי שני בני הזוג ייצאו לעבודה. יתר על כן, יש שיתוף גובר והולך של האב במטלות גידול הילדים, עד כדי שותפות רחבת היבטים ויישומים בין בני הזוג במקרים רבים. לכך אין המשפט אוטם את עיניו ואוזניו. מנגד, עדיין נודעת, בגילאים קטנים במיוחד, דומיננטיות לאם ביחס להשקעה בטיפול בילדים; ועוד, במשפחות פרודות, ההורה המשמורן (על פי רוב האם) משקיע משמעותית יותר ממשנהו בטרחה הכרוכה בגידול הילדים, וגם לכך יש ליתן ביטוי. כשלעצמי מאמין אני, כי ביטויים לכך אפשריים גם במסגרת הדין האישי, ולעניין יהודים – ההלכה, בגדרי פרשנות לחובות המוחלטות שעל האב (כמו עד גיל 6) ולמשמעו של דין צדקה (בגילים 15-6), שלא לדבר על מה שמעבר לגילים אלה.
(4) דברים אלה נאמרו למעלה מן הצורך הספציפי בתיק, שלגביו אוסיף, כי טוב יעשו הצדדים אם תחת לכלות את זמנם וממונם על עשרות רבות של הליכים ובקשות, יאזינו לעצת בית המשפט לענייני משפחה ויגיעו להסדר סביר - ואוסיף, לרבות בעניין סידור גט. תסקירי הסעד חזרו ודיווחו על הנזק הנפשי הנגרם לילדים במערך המשפחתי, וראוי יהא אם יתעלו הצדדים על המשבר שביניהם, ויעשו לטובת ילדיהם.
ה.
נוכח האמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"ט באדר ב' תשס"ח (26.3.08).
ש ו פ ט