פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
1357/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה
לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט
ס' ג'יוסי
) ברמ"ש 64866-06-19 מיום
23.1.2020
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ס' ג'יוסי ) ברמ"ש 64866-06-19 מיום 23.1.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת ל' ד' חיון ) בתמ"ש 2317-01-19 מיום 29.5.2019.
2.
בהחלטתו דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המבקש לסילוק על הסף מחמת התיישנות של תביעה שהגיש נגדו המשיב, בה התבקש סעד הצהרתי הקובע כי המשיב הוא הבעלים של מקרקעין אשר הזכויות בהם הועברו במרמה מהמשיב למבקש. בית המשפט קבע כי אין מקום להכריע בשלב מקדמי זה האם תביעת המשיב התיישנה או שמא הוגשה בזמן בשל השעיית תחילת מרוץ ההתיישנות לנוכח תחולתו של סעיף 7 חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, וזאת מאחר שטרם שמיעת הראיות ועריכת בירור עובדתי לא ניתן לדעת האם המבקש ביצע מעשה מרמה, אם לאו.
3.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לרשות ערעור - בה נטען כי שגה בית המשפט לענייני משפחה משהפנה בהחלטתו להוראות סעיף 7 בנוסחו הישן, אף שבמקרה דנן חל הסעיף בנוסחו המתוקן משנת 2015 - וזאת מאחר שסבר כי אין בנוסח העדכני של הסעיף, אשר הרחיב את העילות להשעיית מרוץ ההתיישנות, כדי לשנות מן המסקנה לפיה נדרש בירור עובדתי של טענת המרמה בטרם הכרעה בשאלת ההתיישנות.
4.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
החלטתו של בית המשפט המחוזי
לא
מעוררת
כל שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין . יצוין כי הסוגיה המשפטית שהועלתה בבקשה לענין פרשנות סעיף 7 לחוק ההתיישנות בנוסחו החדש דנן נדונה לאחרונה בבית משפט זה (ראו: רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך (20.8.2020)).
5.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ב באלול התש"ף (1.9.2020).
ש ו פ ט