בע"מ 1373-24 בע"מ 1373-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא ש' שוחט) מיום 7.2.2024 ברמ"ש 4586-02-24, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' אליהו) מיום 21.1.2024 בתלה"מ 10676-01-24.

2.­­­­המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר, אשר במסגרת ניסיון לפתרון הסכסוך ביניהם חתמו על "כתב הסכמות", שבגדרו הוסכם כי "לבית המשפט לענייני משפחה תהא סמכות בלעדית לדון בכל עניין הנוגע לפרידתנו, באופן שכל תביעה שתוגש לבית הדין הרבני האזורי תדחה על הסף מכוח הסכמתנו זו", וזאת, "למעט בנושא הגירושין [...] וכל עניין הנתון לסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני" (להלן: כתב ההסכמות).

3.ביום 2.1.2024, הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, אליה כרך סוגיות שונות, ובגדרה אף ביקש מבית הדין הרבני לקבוע כי הדיון בעניינים שנכרכו לתביעה מצוי בסמכותו. למחרת היום, ביום 3.1.2024, הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה שלוש תביעות – תביעה רכושית, תביעה לפירוק שיתוף ותביעה למזונות – כאשר חלק מהעניינים המנויים בהן נכרכו בתביעת הגירושין שהגיש המשיב לבית הדין הרבני. ביום 8.1.2024 הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לקבוע כי לנוכח כתב ההסכמות, הסמכות העניינית לדון בתביעות שהגישה מסורה לו, ולא לבית הדין הרבני (להלן: בקשת המבקשת).

4.בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בקשת המשיב לקביעת סמכותו של בית הדין הרבני לדון בסוגיות הכרוכות הוגשה עובר לבקשת המבקשת בעניין זה; ומשכך, בהתאם ל"כלל כיבוד הערכאות", יש להמתין להחלטת בית הדין הרבני בסוגיה, כך שאין מקום לתת החלטה בבקשת המבקשת. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה, תוך שנקבע כי בית המשפט לענייני משפחה יישם נכונה את ההלכה הרלוונטית בכגון דא. כן נקבע, כי למעשה, בקשת המבקשת לא נדחתה לגופה, אלא כל שנקבע הוא כי הבקשה תוכרע לאחר החלטת בית הדין הרבני בדבר סמכותו. עוד נקבע, כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה אף הולמת את הסכמות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בכתב ההסכמות.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסובה בקשת רשות הערעור דנן.

5.המבקשת טוענת, בעיקרו של דבר, כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה תוביל ל"מירוץ סמכויות" בין בני זוג לשעבר, תתמרץ אותם להפר הסכמים, תפגע בוודאות החוזית ואף תוביל לבזבוז משאבים וזמן שיפוטי. עוד הוסיפה המבקשת, כי אין מקום ליישם את "כלל כיבוד הערכאות" מקום בו הגיעו הצדדים להסכמות בעניין הסמכות העניינית.

6.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

7.כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר הבקשה מגלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, או כאשר עולה ממנה חשש לעיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, החורגת מנסיבות המקרה הקונקרטי, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור נדרש על-מנת למנוע עיוות דין. לנוכח האמור, הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצומצמות למתן רשות ערעור.

למעלה מן הצורך, אציין, כפי שהטעים אף בית המשפט המחוזי, כי נקבע זה מכבר, כי מקום בו נכרכה סוגית חלוקת רכוש בין בני זוג בתביעת גירושין, ולאחר מכן הוגשה תביעה רכושית לבית המשפט לענייני משפחה – מסור לכל אחת מהערכאות שיקול הדעת, בהתאם לנסיבות המקרה, לעכב את הדיון שבפניה על-מנת לאפשר לזולתה להכריע בשאלת סמכותה (להרחבה ראו: בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן (27.1.2003)). הבקשה שלפניי אינה מעוררת, אפוא, כל שאלה חדשה בנדון.

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

9.משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.