פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם 1384/21
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.1.2021 בעמ"ש
8965-10-20 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו-נ' שילה
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.1.2021 (עמ"ש 8965-10-20, סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו- נ' שילה ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי ערעורים שהגישה המבקשת על שני פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט א' שני ) מיום 29.9.2020 (י"ס 51474-09-20) ומיום 2.11.2020 (תהל"מ 41399-10-20).
2.
המבקשת והמשיב נישאו זו לזה בשנת 2003, ובמהלך נישואיהם נולד בנם הקטין, יליד 2007 (להלן:
הקטין ). החל משנת 2015 מנהלים הצדדים הליכים משפטיים, בין היתר בנושאים הקשורים לקטין. בשנת 2016 הוסכם כי המשמורת על הקטין תהא בידי המבקשת, לצד קביעת זמני שהות למשיב, הכוללים לינה בביתו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. עד ליום 19.8.2020 נשמר קשר רציף בין המשיב לקטין בהתאם לזמני השהות שעליהם הוסכם.
3.
מקורה של בקשה זו בסכסוך הנוגע לקשר שבין המשיב לקטין. ביום 19.8.2020, במהלך שהות של הקטין אצל המשיב, התגלע ביניהם ויכוח, שבעקבותיו הודיע הקטין למבקשת כי אין בכוונתו לשוב לבית המשיב. מאז הקשר בין השניים נותק, וניסיונותיו של המשיב לחדשו עלו בתוהו.
4.
ביום 23.9.2020 המשיב הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב סכסוך וכן בקשה לסעד דחוף. במסגרת זו עתר המשיב להורות למבקשת לפעול לאלתר למען חידוש הקשר בינו לבין הקטין.
5.
בפסק דינו מיום 29.9.2020 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את טענות המשיב, והורה על מינוי אפוטרופא לדין לקטין, אשר תפעל לחידוש הקשר בין השניים. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף, כי ככל שלא יעלה בידה להביא לידי חידוש הקשר בתוך 10 ימים, יפנו הצדדים למרכז טיפולי (להלן: פסק הדין הראשון ).
6.
ביום 7.10.2020 הגישה האפוטרופא לדין לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן הוראות, שבה טענה כי המבקשת אינה משתפת עמה פעולה.
7.
בו ביום הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין הראשון לבית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת טענה כי בית המשפט לענייני משפחה היה צריך לשמוע את הקטין לפני שמינה לו אפוטרופא לדין והפנה את הצדדים למרכז הטיפולי.
8.
ביום 21.10.2020 המשיב הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה שהוגדרה ככזו שמכוונת "למתן סעדים מחשש לניכור הורי". במסגרת זו עתר המשיב לחייב את המבקשת והקטין להתייצב למפגשים במרכז הטיפולי, וכן להורות על שמיעת הקטין עצמו בדחיפות, באמצעות יחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה. המבקשת מצדה הגישה בקשה לסילוק תביעה זו של המשיב על הסף.
9.
ביום 2.11.2020 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיב, והורה כי המרכז הטיפולי יתאם עם הצדדים מפגשים וכי תוטל סנקציה כספית על מי מהם שלא יתייצב למפגשים אלו. לצורך כך הוא הוסיף וקבע כי אי-התייצבות הקטין כמוה כאי-התייצבות המבקשת. כן נקבע כי יתואם מועד לדיון שבו יישמע הקטין בפני בית המשפט לענייני משפחה (להלן: פסק הדין השני ).
10.
המבקשת הגישה ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי על פסק הדין השני. במסגרת הערעור טענה כי בית המשפט לענייני משפחה לא יכול היה לתת פסק דין מבלי שהוגש כתב הגנה מטעמה. כמו כן, ובניגוד לעמדה שנקטה כאמור בערעור על פסק הדין הראשון, הפעם טענה המבקשת כי היה על בית המשפט לענייני משפחה לדחות את הבקשה לשמיעת הקטין.
11.
להשלמת התמונה יצוין כי כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי ומפסק דינו, עוד קודם לדיון בערעורים בבית המשפט המחוזי, נשמע הקטין ביום 7.1.2021 בפני בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לפסק הדין השני.
12.
בית המשפט המחוזי דן בשני הערעורים במאוחד, וקיבל אותם בחלקם. ביחס לפסק הדין הראשון קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת לפיה לא היה מקום למנות לקטין אפוטרופא לדין בטרם נשמע, כמו גם בטרם ניתנה לצדדים הזדמנות לטעון בעניין זהותה. עוד קיבל בית המשפט המחוזי בהקשר זה את טענת המבקשת לפיה לא היה מקום להטיל על האפוטרופא לדין את האחריות לחידוש הקשר שבין המשיב לקטין משום שתפקידה אינו טיפולי. לפיכך ביטל בית המשפט המחוזי את מינויה של האופטרופא לדין, והורה כי לאחר שתישמע עמדת הקטין בעניין, יוכלו הצדדים להביע את עמדתם באשר לזהות האפוטרופוס לדין, אם ימונה. עם זאת, ביחס לשמיעת הקטין דחה טרם הפניית הצדדים למרכז הטיפולי, בית המשפט את טענת המבקשת וקבע כי לא הייתה חובה לשמוע את הקטין בהקשר זה. מכל מקום, בית המשפט המחוזי ציין כי הטענות שהועלו בעניין זה התייתרו בהתחשב בכך שהקטין נשמע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. ביחס לערעור על פסק הדין השני בית המשפט המחוזי קבע כי אכן טעה בית המשפט לענייני משפחה בכך שנתן פסק דין בתביעה בטרם חלף המועד להגשת כתב הגנה על-ידי המבקשת. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי הכרעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בפסק הדין השני ייחשבו כהחלטות ביניים בלבד וכך תינתן למבקשת האפשרות לקבל את יומה בבית המשפט.
13.
בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הגם שבעיקרו של דבר בית המשפט המחוזי קיבל את מרבית טענותיה, המבקשת, שאינה מיוצגת, מלינה על קביעות שונות של בית המשפט המחוזי. בין היתר, נטען כי הוא שגה בקביעתו לפיה לא הייתה חובה לשמוע את הקטין בטרם הוחלט על ההפניה למרכז הטיפולי, וכן שגה בכך שלא ביטל את פסק דינו השני של בית המשפט לענייני משפחה, אלא רק הורה שייחשב כהחלטת ביניים. המבקשת סבורה כי בקשתה מעוררת שאלות עקרוניות שונות, בין היתר בכל הנוגע לזכותם של קטינים להישמע בהליכים משפטיים.
14.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ולא השתכנעתי כי היא מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כי יהיה בדחייתה כדי לגרום לעיוות דין. פסקי הדין במקרה דנן לא מעוררים היבטים עקרוניים הנוגעים לזכותם של קטינים להישמע בפני בית המשפט לענייני משפחה, נושא שהוא כמובן בעל חשיבות רבה, אלא רק היבטים יישומיים, וכל זאת בהחלטות בעלות אופי דיוני בתיק שבו ההתדיינות בין הצדדים עודנה נמשכת (ראו:; בע"ם 5471/13 פלוני נ' פלוני , פסקה י (28.8.2013); בע"ם 1006/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 12 (30.3.2016)).
15.
סוף דבר: דינה של הבקשה להידחות . משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ו באדר התשפ"א (10.3.2021).
ש ו פ ט ת